לקראת חג החנוכה, התעוררה שוב שאלת ימי חופשתם של עובדות ועובדי ההוראה. שר החינוך יואב גלנט ביקש לבטל, או לפחות לצמצם, את חופשת החנוכה במוסדות החינוך לאחר שהתלמידים חזרו רק לאחרונה אל ספסל הלימודים. כמו במקרים קודמים, הסתדרות המורים בראשות יפה בן דוד בלמה את המהלך ולא אפשרה פגיעה בהיקף החופשה של הגננות, המורות והמורים.

הניסיונות להפחית, או אפילו לארגן אחרת את ימי החופשה של הגננות, המורות והמורים - נכשלים פעם אחר פעם. ניסיונות כאלה נעשו לא רק במסגרת המאבק בקורונה, אלא גם קודם לכן, ומעולם לא הצליחו. התארגנויות של הורים בנושא זה לא הביאו לשינוי, ומשרד החינוך כבר הפנים שמוטב שיפעיל בבתי הספר קייטנות, כי הזזת ימי החופשה לא תצליח.

מדוע קשה כל כך להכניס שינויים בלוח החופשות של מוסדות החינוך? מדוע המאמצים החוזרים ונשנים להקלה על ההורים ועל המשק הישראלי כולו, על ידי פרישה שונה של ימי הלימוד, נוחלים שוב ושוב כישלונות חרוצים ללא כל שינוי בלוח השנה של מערכת החינוך? הטענה הרווחת מתייחסת לכוחם חסר הפרופורציות של ארגוני המורים, אחרים יגידו שמדובר במערכת מקובעת שאינה פתוחה לגמישות.

בעיניי הסיבה היא אחרת; החופשות הן המעוז האחרון בקרב הנואש של עובדות ועובדי ההוראה על כבודם. לא מדובר כאן במאבק על תנאי עבודה, ואין לכך קשר למסירות של נשות ואנשי החינוך ולמחויבות שלהם לתלמידיהם. מעמד המורים נמוך, שכרם אינו גבוה, והדבר היחיד שעדיין מעניק יוקרה כלשהי למקצוע הוא מספרם הגבוה של ימי חופשה, ועל כן הם נלחמים בכל הכוח כדי שלא ייקחו להם גם את זה.

הגננות, המורות והמורים הפכו בשנים האחרונות לשק החבטות של ההורים ושל החברה הישראלית בכללה. לומר שאתה מורה זה כבר לא כבוד גדול, ולמרות הקושי העצום הכרוך בעיסוק בהוראה בישראל, גם תנאי ההעסקה רחוקים מלעורר קנאה. החופשות הן סמל הסטטוס היחיד שנותר לנשות ואנשי החינוך, ועל כן הם נאבקים עליהן בחירוף נפש, ולא מוכנים לשום פשרה, גם אם יש בה היגיון חברתי וכלכלי.

אם אנחנו רוצים להכניס שינויים ללוח החופשות של ילדינו, עלינו להעניק למורים את הכבוד המגיע להם בדרכים אחרות. כל זמן שהחופשות ימשיכו להיות הדבר היחיד שמבטא את ערכו של מקצוע ההוראה, המורים לא יסכימו לשום שינוי בנושא זה, ולו הקלוש ביותר. רק אם נפסיק לזלזל בציבור המורים ונמצא דרכים אחרות להעניק להם את התחושה שעבודתם נחשבת, שאנחנו מוקירים את מקצועיותם, ושאנו מעריכים את השקעתם הרבה, הם יהיו מוכנים לדון על המבנה הרצוי של שנת הלימודים.

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום, בשדות נגב.

מדוע במערכת החינוך מתעקשים שלא לקצר את חופשת החנוכה?

החופשות הן סמל הסטטוס היחיד שנותר לנשות ואנשי החינוך, ועל כן הם נאבקים עליהן בחירוף נפש, ולא מוכנים לשום פשרה, גם אם יש בה היגיון חברתי וכלכלי