השבוע, עם הגשת רשימות המועמדים לבחירות לכנסת ה־20, אפשר להיזכר באחת מההפתעות הגדולות בתולדות מערכות הבחירות. זו התרחשה ב־92', בבחירות לכנסת ה־13, כשכמעט משום מקום הגדילה סיעת צומת את כוחה משניים לשמונה מנדטים. ״רפול ושבעת הגמדים״, היו שקראו אז לסיעה הרביעית בגודלה, בהנהגת רפאל איתן, הרמטכ״ל ה-11 של צה״ל.



״היה אז בעם צימאון לפוליטיקה חדשה ולמשהו טהור״, סבור אל״מ במיל׳ משה פלד, איש קיבוץ בית השיטה, שהיה מקום חמישי ברשימה. ״את זה שידר רפול, אם כי הוא לא היה שונה מאחרים, שבסופו של דבר חזרו לפוליטיקה הישנה. כיום מדברים פחות על אידיאולוגיה ועל ערכים ויותר על אינטרסים״.



איפה פלד היום? הקיבוצניק מהעמק פעיל על סף יום הולדתו ה־70 מאחורי הקלעים של מפלגת הבית היהודי. ״מה שלא צלח בעבר, לצרף למפד״ל לא דתיים, אנשי המחנה הלאומי, קרה בבחירות הקודמות בהנהגת נפתלי בנט וקורה כעת עם צירופם של ינון מגל ושל אלי אוחנה״.



ינון מגל שהודה בטלוויזיה כי גם באחרונה השתמש בסמים?


״אני בכלל לא מכיר את הבנאדם הזה ולא מוכן לקבל דברים כאלה. כאחד מהלא דתיים, הפעילים במפלגת הבית היהודי, הנציגים שלי הם רונן שובל ודני דיין, גם אם לא נבחרו במקום גבוה. איך אומרים? כל אחד בוחר לו רב. אתה חושב שאני מאושר מכל הרשימה הנוכחית? אז לא. אבל אני מרוצה מדרכו של בנט. איתה נעבור את 20 המנדטים. הסוקרים, שאיתם התקשורת מייצרת מגמות מסולפות, עוד יקבלו שוק כשיתוודעו לתוצאות האמת״.



ובאשר לאנשי "המחנה הציוני"?


״מתהפכת לי הבטן כשאני מדבר עליהם. הם מנותקים לגמרי מהציונות וחיים בסרט. צריך לעשות הכל כדי שהם לא יגיעו לשלטון״.



רץ עם בולדוזרים



ב-83׳ נמנה פלד, אחד שמציג את עצמו כמי שמעולם לא היסס לשחות נגד הזרם ובעקבות מלחמת יום הכיפורים פנה ימינה, עם מייסדי צומת. לדבריו, בהיותו עדיין מח״ט במילואים נשאר מרצון בצד עד שלקראת בחירות 92׳, עם תום תפקידו הצבאי, בא לרפאל איתן ואמר לו: ״אני לרשותך!״ בתוך חמישה חודשים נשבע אמונים לכנסת ה-13.



אולי תגלה לנו פעם אחת ולתמיד כיצד הורכבה הרשימה המוזרה דאז של צומת?


״כאן יש לנפץ אגדה. בניגוד לאי אלה ראשי רשימות כיום, שקובעים בעצמם את הרכבן, רפול לא קבע את הרכב הרשימה, אלא מרכז המפלגה. הבעיה הייתה שהוא לא מנע את בחירתו של גונן שגב, חבר המושב שלו, תל עדשים, אף על פי שאיכשהו היה אמור לדעת על מעלליו״.



פלד שימש כסגן יו״ר הכנסת ה-13 ובזו שאחריה כיהן כסגנו של זבולון המר, שר החינוך והתרבות המנוח. ״עסקתי בעיקר בחינוך הלא פורמלי ובקידום מכינות קדם-צבאיות״, הוא מפרט. ״פעלתי במסגרת התפקיד לחיזוק הקשר של הנוער להוויה הארץ ישראלית ולתרבות היהודית״.



מתקופתו בכנסת, שבמהלכה התגורר במשך שנה וחצי בקרוון בהתנחלות ענתות ולא במלון ירושלמי מהודר כמו הח״כים האחרים, זוכר פלד לרעה את מה שאירע לסיעתו ב-97׳. ״שכנעתי את חבריי להצביע נגד הסכם חברון, אבל רפול ברח מהמליאה עשר שניות לפני ההצבעה כדי לשמור על משרתו כשר החקלאות״, הוא מעיד. ״זה היה קו פרשת המים שלו לאחר שלא הלך עם לבו ויועציו הטעו אותו. אז התחיל ליפול״.




לא הלך עם לבו, ויועציו הטעו אותו". פלד עם רפול. צילום: פלאש 90



ב-99׳ התמודד פלד בבחירות לכנסת ה-15 במסגרת האיחוד הלאומי ולא נבחר. ״כאיש עשייה, שרץ עם בולדוזרים בשטח, לא הייתה לי בעיה עם זה״, הוא טוען. מאז עסק בבנייה, כולל למפוני גוש קטיף שאת מה שאירע להם הוא מתאר כ״מחדל איום ונורא ברמה הלאומית״.



הצלחת להבין כיצד שרון הגיע להתנתקות?


״איך אמר אחד המפונים, חבר הכנסת לשעבר צבי הנדל? ׳כעומק החקירה, כן גודל העקירה!׳ אין ספק ששרון פעל כפי שפעל בעקבות החקירות נגדו״.



לא הולך בתלם



פלד, בנו של אחד ממייסדי בית השיטה, התגייס לצנחנים ובמסגרת החטיבה היה בין הלוחמים על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים ובין צולחי תעלת סואץ במלחמת יום כיפור. בעקבותיה עבר הסבה לטנקים והפך לאיש שריון. גם בגילו ממשיך אל״מ במיל׳ פלד לשרת במילואים כנהג מוביל טנקים. ״48 יום שירתי במבצע צוק איתן״, הוא מציין.



הוא נשאר איש של אקשן. ״לפני שלוש שעות חזרתי מטיול טרקטורונים״, הוא מספר. ״אנחנו חבורה של חתיארים שקורעים את הדרכים בטרקטורונים. לפני שבועיים חרשנו שלושה ימים את הנגב״.



פלד, הנשוי ליהודית, אשת חינוך, אב לארבעה ילדים שעזבו את בית השיטה עם עשרת נכדיו, מוכר כמי שאינו הולך בתלם. ״עברתי שנים לא קלות בפוליטיקה״, הוא מסכם. ״בתקופה שלאחר רצח רבין חרצו לי עם מסמרים על האוטו. כנראה המחנה הנאור הוא לא תמיד נאור. היה להם קשה לקבל אותי. פתאום צמח להם בגינה עשב שוטה כזה. אבל מתוך אמונה בצדקת הדרך נשארתי דבק בעמדותי ולא זזתי מהן אף לא במילימטר״.



הוא מחשיב את הקמת בית הכנסת בבית השיטה כמפעל חייו, למרות התנגדות נחרצת של חברים בקיבוץ. כשנערכה שם הצבעה ורק 55% מהמצביעים התנגדו לו, חזר הביתה צוהל ושמח. ״וואלק, משוגע!״ הגיבה רעייתו כשראתה אותו חוגג את הפסדו.



היא צדקה, לא?



״לא, הפעם היא לא צדקה. מאז ש-45% הצביעו איתי כבר אי אפשר להצביע עלי בתור המתנחל הזה, הימני הזה, הפשיסט הזה. גמרנו עם השטויות האלה. אני לא לבד. בתוך שבוע שיפצנו כיתה ישנה, הכנסנו אליה ספרי תורה ובקיבוץ החילוני שלנו נהיה בית כנסת שאני הגבאי שלו. היית צריך לראות איך היה מלא בתפילת כל נדרי״.