הרוח והגשם היכו מחוץ לקניון ויצמן שצמוד לבית החולים איכילוב בתל אביב. איש המחנה הציוני, ח"כ מיקי רוזנטל, עמד ליד קפה ארומה לצידם של כמה מחברי "החוג לתיקון מערכת הבריאות במפלגת העבודה". פלאיירים בידו, מוכן לעבודה.
זו מלאכת הבחירות השחורה. פה לא יושבים על קפה ובורקס בחוג בית חמים בגבעתיים. פה ניגשים, לוחצים ידיים ומשלבים קריצה שלא תמיד נרשמת כהצלחה גדולה.
קהל קשה היה באותו ערב בקניון. אחד אמר "לא תודה", השני ששתה קפה קם מבלי לחייך ונמלט, אבל לזכותו של רוזנטל, עורו עבה והוא לא נעלב מהר. "אתה בכלל לא מעוניין לשמוע, טוב בסדר?", חייך לאחד הסרבנים ומיד המשיך. "העיקר בריאות לך ולמשפחתך".
בסוף הוא התביית על אחד שדווקא נשאר לשבת. טוב, לא היו הרבה הרבה ברירות. פצוע שיצא לאפטר מאשפוז במחלקה. "באנו לדבר איתך על מערכת הבריאות במדינת ישראל שנמצאת במצב קשה", הסביר הח"כ בסבלנות. "יש רפואה מצוינת, אבל השירותים נוראיים. הכסף לא הולך למערכת הציבורית. אתה משלם יותר ויותר מהכיס שלך והמדינה משלמת פחות ופחות. צריך לשנות את זה ולכן אנחנו רוצים את קולך".
הבחור התנצל. אמר שהוא מוכן לשמוע בכיף, אבל את קולו הוא ייתן למפלגה הערבית המשותפת. בכל מקרה, איחל הצלחה.
רוזנטל, בן ה-60, כל יום משוטט בדרכים. בלו"ז שלו פאנל בבית ספר תיכון, אחריו סיור שטח ובערב חוג בית. זה מתיש, אבל חייבים את העבודה הזו כדי לדוג את המתלבטים, שעדיין לא החליטו למי יתנו את פתקם ב-17 במרץ.
כשהלית אמרה לו שהיא מצביעת מפלגת העבודה כבר שנים, אבל כל פעם מתאכזבת מחדש, רוזנטל ביקש ממנה להקשיב רגע מדוע האופטימיות צריכה לחזור בענק.
"יש סיכוי גדול הפעם", הבטיח. "תזכרי את היום שבו דיברנו. אני מדבר עם מאות אנשים ואני שומע שזה הולך לקרות. רק צריך להחזיק את התיקו שקיים כעת".
הלית המשיכה בקו ההססני "עם מי אתה מדבר, מדינת תל אביב? גם אני חיה פה ומרגישה את השמאלניות השלטת".
הלית הסתובבה בקניון עם פזית, מתלבטת קלאסית. אחת שהחליטה שבליכוד היא בכל מקרה לא תבחר, בגלל דוח המבקר האחרון, אבל לגבי הפתק בקלפי, זה נתון לשכנועים.
רק שהרדאר של רוזנטל המשיך לחפש את הקולות הצפים. הוא לפתע ננעל על אליה הלל, מתפקד ליכוד שהחליט שהגיע הזמן לשינוי. "תן צ'אנס, מה קרה?", ביקש ממנו רוזנטל. "אם היית מאושר, לא הייתי בא אליך, אבל לא טוב. בוא ננסה. אם לא, תחזור לליכוד. אני מאמין בכל לבי שאפשר לשנות. חלק מהמצב פה הוא בגלל הקצאת המשאבים".
הלל די משוכנע שהוא יצביע לרשימת כולנו בראשות משה כחלון. הוא אמר לרוזנטל: "בוא נהיה ריאלים, אתה לא יכול להוריד לי את מחירי השכירות הגבוהים, אתה לא יכול להוריד לי את הארנונה העצומה והתשלום לגני הילדים. סלח לי חברי היקר, אבל כשאתה אומר 'אני אשנה', אני לא יודע אם אתה מסוגל".
הלל, שנמצא היום בעולם ההייטק, שוקל מתישהו להיכנס בעצמו לעולם הפוליטי. כשרוזנטל עזב, הוא אמר לי: "הגעתי למסקנה שיש לאנשים האלה כוח לדבר, אבל אין כוח לעשות, בגלל רגולציות וחוקים. הייתה לי מחשבה להיכנס בעתיד לפוליטיקה, כי היום אני לא יכול לשים חותמת על מישהו ולהגיד 'הוא המנהיג שלי'. אני לא יכול לגור בת"א ולהתקיים כמו שצריך. אם הייתי בפוליטיקה, הייתי נלחם באבו-אבוהה עבור דברים שחשובים לעשרות אלפי אנשים. אני יודע מה זה להיות מובטל, אני מרגיש את הכאב יותר מאשר אדם שלא היה בחייו בלשכה".
אחד היתרונות של רוזנטל נמצא ביכולתו לדבר בגובה העיניים. לא אותו רובוט מעונב שמדקלם מסרים, אלא אחד שבכיף הייתם שותים איתו כוס קפה בלי קשר למערכת הבחירות.
רוזנטל ביקש להשחיל מילה כשהלל המשיך להציג את טענותיו. "אני לא מסכים איתך", אמר לבוחר. "יש לך תקציב שאתה מחלק אותו על האוטו, על חופשות בחו"ל. אתה מחליט. פה הקצאת המשאבים לא שוויונית. לא יכול להיות שילד בבית אל מקבל פי חמישה מהילד שלך, ואני לא רוצה לפרק את בית אל. המדינה לא מתקצבת נכון וזה הליכוד שהיה הלוחם החברתי הכי גדול".
רוזנטל המשיך בסיורו. לחץ ידיים ובמיוחד ניסה לגשר על הפער. הוא יודע שמערכת הבחירות הנוכחית היא לא רק על קולו של הבוחר, אלא גם להחזרת האמון בפוליטיקאים, כדי שההבטחה תהיה שווה הרבה יותר מערכה הנמוך היום.
התרעות פיקוד העורף