המשך עליית מפלס הים, הצפויה להתרחש במאה הנוכחית בכל העולם בשל התרחבות הים והמסת הקרחונים בעולם – תוצרי שינויי האקלים - מהווה אתגר לקובעי המדיניות בארץ ובעולם.
בישראל דומה שהדיון על האתגר הזה שלפתחנו כמעט לא זוכה למקום בשיח הציבורי, וחמור מכך - אינו מקבל התייחסות והיערכות של הממשלה והרשויות המקומיות.
תוצאות מחקר משותף, שנערך בפקולטה למדעי הים שבמרכז האקדמי רופין ובית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, על שלושה חופי רחצה עיקריים לאורך חופי ישראל: חוף אשדוד, חוף הטיילת של תל אביב וחוף דדו בחיפה - מראות כי חופים אלה יוצפו וייעלמו כתוצאה מעליית פני הים ב־40 ס"מ בלבד, דבר הצפוי להתרחש כבר בהמשך המאה הנוכחית.
"עליית מפלס הים בכמה עשרות סנטימטרים בלבד תשנה דרמטית את החופים והנופים המוכרים לכל אחד בישראל. המסקנה העיקרית היא כי יש להיערך ברמה הלאומית ולהקצות את המשאבים לשם כך", מזהיר המחקר, בהובלת פרופ' דב צביאלי - ראש תוכנית לניהול משאבי ים בפקולטה למדעי הים של המרכז האקדמי רופין. את המחקר ערך הסטודנט מנשה ביתן, בהנחיית פרופ' אהוד שפניר מאוניברסיטת חיפה.
בשיחה עם "מעריב" מסביר פרופ' צביאלי: "הים לא יעלה בשלושה עד חמישה מטרים בתקופתנו, אלא בעוד כמה אלפי שנים, אבל עד אמצע המאה הנוכחית המפלס יעלה ב־25 ס"מ ביחס לשנת 2000. מדובר בעליית מפלס שנרשמה במהלך כל המאה ה־20".
צביאלי מדגיש: "לכך מצטרפת סכנה מיידית הרבה יותר שמתרחשת במקביל – כאשר מפלס הים עולה, הגלים נשברים קרוב יותר לחוף. החופים שלנו שטוחים, ולכן אנחנו חשופים לגלי סערה קיצוניים עם גלים של מעל לחמישה מטרים, כשעם השנים יש יותר סערות כאלה בגלל התחממות הים. היו לנו ארבע סערות שנחשבות קיצוניות בתוך עשרים שנה בלבד".
לדבריו, "הצפה תקרה עוד בדור הזה, וההערכה שלי שעוד השנה תיכנס לאזורנו סערה קיצונית אחת לפחות. לא קיבלנו סערה קיצונית כבר חמש שנים. דווקא ב־2001, כשהיה סתיו יבש כמו היום, חטפנו את הסערה הכי גבוהה של השנים האחרונות".
לנחשול סערה אין אומנם את העוצמה של צונאמי, והוא מציף כמה עשרות מטרים עד כמאה מטרים מהחוף, אך תהיה לכך השפעה רבה על חופי ישראל. "אם רוחב רוב החופים שלנו הוא כ־30 מטרים, אז בסערה רצינית מדובר בלא פחות מפיגוע – נזקים של עשרות מיליוני שקלים, ודי לראות את הנזקים של הסערה הקיצונית בחופי אילת במרץ 2020, שאף אחד לא חזה או נערך אליה. חופים שלמים נמחקו שם", אומר צביאלי.
המחקר לא רק מציב תג מחיר לחוסר ההיערכות, אלא מציע למקבלי ההחלטות כיווני פעולה – מבניית סכרים הידראוליים בתוך הים מול ערים ותשתיות שיוחלט להגן עליהן, ועד החמרת האיסור על בניית מתקנים ותשתיות על קו המים, שיפור של טיילות קיימות תוך שימוש בחומרי בנייה שאינם מעצימים את סחיפת הגלים ועוד.
"ככל שהחוף יספוג יותר סערות, הוא יהיה יותר פגיע. עליית מפלס של עשרות סנטימטרים בעשורים הקרובים אומרת שבגאות של כמה עשרות סנטימטרים - החופים שלנו מוצפים כבר היום. כל אחת מהסערות הללו תהרוס לא רק מסעדות וטיילות, אלא תנגוס במצוקים ותערער את יציבותם, תשבש פעילות של מתקני תשתית חיוניים ועוד. אם רוצים להגיע ל־2050 מוכנים, צריך כבר היום להתחיל לעבוד, ולצערי זה לא חלק מהתרבות שלנו", מסכם פרופ' צביאלי.