יום המודעות למחזור פסולת המצוין היום (רביעי) הוא אות קין לישראל, המפגרת הרחק מאחורי העולם המפותח, כשכ־80% מהפסולת המיוצרת בה הולכת לאתרי הטמנה ולא למחזור.

מהפכה בתחום היא אחד היעדים המרכזיים של השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, בכהונתה הנוכחית כשתוכניות העבודה כבר מוכנות, אבל מדובר בתהליכים מורכבים שהיו צריכים לצאת לפועל כבר לפני שנים ארוכות וממשלות העבר הזניחו אותם. פליטת גזי החממה הישירה מפסולת פריקה ביולוגית במטמנות היא משמעותית ושיעורה הוא כ־7.3% מסך פליטות גזי החממה בישראל.

גם ביחס לגודלה הקטן של ישראל, מדובר ביצרנית פסולת משמעותית, כשלפי נתוני הלמ"ס, אדם בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה), משקל הגבוה בכ־30% מהמשקל הממוצע במדינות האיחוד האירופי, ובשנת 2019 יוצרו בישראל כ־5.8 מיליון טון של פסולת עירונית מוצקה.

4.2 מיליון טון הוא פסולת מעורבת, שהולכת להטמנה מזיקה באדמה, רק 1.3 מיליון טון הולכים למחזור וטיפול בחומר אורגני בארבעה מתקני מיון פסולת בלבד, כש־800 אלף טונות פסולת בלבד מתוכם מופרדים במקור, רובם במגזר המוסדי, ולא על ידי הציבור הרחב.

לימור גורליק, רכזת תחום מניעת זיהום פלסטיק ומנהלת "צלול בעסקים" בעמותת צלול, מצביעה על הכשלים המרכזיים בישראל בתחום: "קיימת בורות ציבורית בנושא פסולת, מחזור וחומרים, כשלא מוקדשים משאבים להסברה נרחבת על הסיבות והמשמעות של מחזור ופסולת.
בחלק ניכר מהערים לא קיימים מכלים ומתקנים לאיסוף פסולת בהפרדה מהציבור, כשפריסת פחים כתומים אורכת שנים, הגם שזה הפתרון שהמשרד להגנת הסביבה בחר בו.

בקבוקים למיחזור (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
בקבוקים למיחזור (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)


במקביל, הוצאת כלובי מחזור הבקבוקים מהערים החלה, וזאת טרום פריסת פתרונות כמו מכונות הפיקדון שטרם הגיעו, למרות שנת היערכות שניתנה לרשתות השיווק והרחבת פריסת הפחים הכתומים שהתעכבה".

גורליק מדגישה: "קיים היעדר מוטיבציה ליצירת שוק מחזור, למרות פוטנציאל כלכלי ותחרותי שאינו מקודם בשוק הפסולת בישראל על ידי הממשלה. לא קיימת רגולציה להבטחת מקסימום מחזור וכלכלה מעגלית".

בארגוני הסביבה מפצירים כבר שנים בממשלה לקדם מדיניות הפרדה ומחזור של פסולת, שתציב את ישראל בשורה אחת עם העולם המפותח וב"צלול" מחלקים את הפתרונות מול הפערים הקיימים לכמה נושאים עיקריים. גורליק פירטה: "הראשון הוא מודעות הציבור. ככל שהציבור יגויס, כך יהיה קל יותר לייצר פתרונות להפרדת פסולת במקור. יש להשקיע בקמפיין הסברה לאומי, לעודד לצרוך פחות עם דגש על מניעת בזבוז מזון וגמילה מחד־פעמי.

לימור גורליק, רכזת תחום מניעת זיהום פלסטיק ומנהלת ''צלול בעסקים'' בעמותת צלול (צילום: עמותת צלול)
לימור גורליק, רכזת תחום מניעת זיהום פלסטיק ומנהלת ''צלול בעסקים'' בעמותת צלול (צילום: עמותת צלול)


"במקביל יש כמובן לטפל בפערי תשתיות האיסוף והטיפול בפסולת - הרחבת פריסת פחים לאיסוף אריזות, פסולת אלקטרונית, זכוכית ופסולת אורגנית בכל הארץ לצד עידוד הקמת מפעלי מחזור ואתרי טיפול בפסולת בניין, מתכות ואלקטרוניקה ואימוץ טכנולוגיות מתקדמות שקיימות בעולם למיקסום הפרדת חומרים במתקני מיון.

"הנושא השלישי הוא רגולציה ממשלתית, כמו הרחבת חוק השקיות לכל בתי העסק, והרתעה בקנסות כבדים על השלכת פסולת בטבע לצד סבסוד וסיוע למפעלי מחזור".