הדמיון בתנאי השטח - מדבריות, הרים ואזורים חצי-צחיחים - מוביל לכך שחלק מהמערכות האקולוגיות משני צדי המזרח התיכון דומות במיוחד. "שיתופי פעולה אזוריים לשמירה על מינים נדירים הם אתגר, אבל גם הזדמנות. הטבע לא מתחשב במחלוקות בין מדינות. בעלי החיים רואים את המרחב כולו כביתם. בימים שבהם היחסים בין המדינות מצויים בעימות, ייתכן שדווקא שימור הטבע המשותף יוכל להוות גשר של הבנה, מחקר ושיתוף פעולה עתידי – אם לא מדיני, אז לפחות סביבתי", אומר אלי חביב, אקולוג מרחבי בחברה להגנת הטבע.
בישראל, האוכלוסייה קטנה ומרוכזת בחבל המדברי, אך בעבר תחום תפוצתו כלל אזורים נוספים בצפון הארץ. לקרקל יכולות ציד מרשימות במיוחד. חוש הראייה המפותח שלו מאפשר לו להיות פעיל לילה מובהק. רגליים מכוסות פרווה מאפשרות לו להתקרב אל הטרף בשקט מוחלט. הוא מסוגל לתמרן בין הליכות ארוכות בכל לילה, מהירויות גבוהות במרדפים קצרים וגם טיפוס על עצים.
בשנת 1982 החלו פעולות השבה ושחרור פרטים לטבע, כאשר בעשור הראשון שוחררו 14 זוגות לטבע. כיום, אוכלוסיית הפראים בישראל משגשגת ומוערכת במאות פרטים הפזורים בעדרים מהר הנגב ועד לנחלים הגדולים שבדרום הנגב. הפראים הם אוכלי עשב ומנצלים הזדמנויות לשיחור מזון שהאדם מייצר, כך שבעשור האחרון מתקיים קונפליקט בין החקלאים בנגב, לבין הפראים שנכנסים לשטחים החקלאיים, בעיקר כרמים, ופוגעים בגידולים.
התרעות פיקוד העורף