"החום גורם לעקות, מצמצם יבולים ומחייב חשיבה מחודשת על הביטחון התזונתי של ישראל. בעשור הקרוב צפויה האוכלוסייה כאן לגדול באופן משמעותי, בעוד שטחי החקלאות מצטמצמים לטובת פיתוח עירוני ותשתיות. השאלה איננה רק מה נאכל מחר, אלא האם נוכל להבטיח שגם בעוד 100 שנה יהיה כאן מי שידע לגדל מזון איכותי בתנאים מורכבים", הוא מוסיף.
מיה אבני מחדד כי האתגר לא טמון רק בהווה אלא בעיקר בעתיד הרחוק. לדבריו, על ישראל לחשוב כבר היום כיצד לגדל מזון איכותי בעידן של משאבים מוגבלים. הוא מצביע גם על פער נוסף: הדימוי הציבורי של החקלאות - "למרות הצורך הברור, תשאלו את הצעיר הממוצע ברחוב אם הוא ירצה להיות חקלאי והתמונה שתקפוץ לו לראש היא טרקטור ומחרשה. אבל כיום ענף החקלאות ברובו כבר לא נראה ככה – זהו ענף עתיר ידע וטכנולוגיה, הנעזר במגוון מערכות אוטומטיות, חיישנים ורחפנים".
מיה אבנרי מסביר: "השדה הפך לסביבת עבודה מתקדמת, והחקלאי – למגדל המנהל מערכות נתונים, מבצע אופטימיזציות וחשוף לכל החידושים האחרונים. ועדיין, הדור הצעיר כמעט ואינו נחשף להזדמנויות הגלומות בתחום. הדבר נכון במיוחד בקרב צעירים שאינם גדלים בסביבה חקלאית. כמובן, זוהי לא אשמתם של הצעירים. אם הם לא ייחשפו לעולם הזה – הם לא יוכלו לבחון אם זה תחום שיכול להיות להם רלוונטי".
כדי להמחיש כיצד ניתן לקרב צעירים לעולם החקלאות המודרנית, מביא מיה אבני דוגמה מהשטח: "קחו למשל את החווה החקלאית בדימונה המכשירה דור חדש של ילדים לעולם האגרונומיה המודרנית. החווה מלמדת תלמידי בית ספר כיצד לבצע מחקר חקלאי מתקדם – החל מגידול צמחים בהידרופוניקה ועד ניסויים מורכבים, הבוחנים השפעת מינרלים שונים על פטרוזיליה או סלרי. ניסויים כאלה משלבים הן הבנה בביולוגיה ובעולם הקרקע והצומח והן ניתוח נתונים והסקת מסקנות".
"מדובר במעבדה פתוחה לצעירים, שבה הם מפתחים חשיבה מחקרית ומבינים שגידולים חדשים כמו עדשות מים, מזון בריא המתחדש בכל שבוע בהם הם מתנסים, יכולים להיות חלק מהעתיד התזונתי של ישראל. והחשוב ביותר הוא תגובות התלמידים. הם מסיימים את יום הלימודים מסופקים, סקרנים ובעיניים בורקות ובעיקר – רואים שהם נהנים מהחוויה החדשה", הוא אומר.
לא רק אגרונומיה - הכירו את האגריטק
הדוגמה הזו, לדבריו, מוכיחה כי כאשר חושפים את הדור הצעיר לעולם האגרונומיה, הוא מגלה עניין ומוטיבציה. מכאן עובר מיה אבני לעניין ההזדמנות הרחבה הטמונה בתחום האגריטק.
"עולם האגריטק, יותר מכל תחום טכנולוגי אחר, מחפש מוחות צעירים ויצירתיים. מי שמחפש כיוון חדש, מחבר בין טכנולוגיה לסביבה ורוצה להיות חלק ממהפכה גלובלית – ימצא כאן לא רק אתגר, אלא גם אפשרות אמיתית לשנות מציאות. פיתוח שימושים לרחפנים חכמים, מערכות בינה מלאכותית לחיזוי יבולים וצרכי הצמח השונים, פתרונות השקיה מתקדמים, אלגוריתמים לחקלאות מדייקת – כל אלו הן זירות חדשנות שמחכות ליזמים, מהנדסים ומדענים צעירים", מסביר מיה אבני.
בהמשך הוא מתייחס גם לממדים החברתיים והלאומיים של הנושא, במיוחד לאחר המשבר שפקד את יישובי הדרום והצפון. "החזון הזה נוגע גם לשיקום אזורי העוטף והצפון, לב החקלאות הישראלית, שם נדרשת השקעה בתשתיות ובקהילה החקלאית. לצד החזרה לפעילות חקלאית כמקודם, ישנה הזדמנות למשוך צעירים לתחום שמתחיל להתנהל כיום כמו ענף הייטק לכל דבר – השקעות בפיתוח מגוון טכנולוגיות, חממות מתקדמות, פיתוח זנים מותאמים לאתגרים שונים וטכנולוגיות דשן והשקיה מתוחכמות. וכל זה מבלי לשכוח לרגע את הרגליים על הקרקע".
כאן מדגיש מיה אבני את החוזקה הישראלית: היכולת להוביל חדשנות עולמית. לדבריו, לישראל כבר יש היסטוריה עשירה של פריצות דרך חקלאיות – אך ללא השקעה בדור הצעיר, ההישגים עלולים להיעצר. "ישראל כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להוביל חדשנות עולמית: מהמצאת הטפטפת והובלת השימוש במים מושבים ועד החקלאות המדייקת של ימינו. אך כדי להבטיח עתיד תזונתי, יש להשקיע בחינוך ובתמריצים לדור הבא של החקלאים, לאפשר הכשרות מתקדמות ולשלב בין טכנולוגיה, ידע ושדה".
בסיום דבריו הוא מתמצת את הדילמה הגדולה של החקלאות הישראלית – לא רק פתרון של מחסור מידי, אלא מבט ארוך טווח על הדורות הבאים: "השאלה הגדולה איננה אם נוכל לספק אבוקדו או עגבנייה גם בקיץ הבא, אלא האם נדע לגדל מזון איכותי עבור דור הנכדים שלנו – בעידן של שינויי אקלים, אוכלוסייה גדלה ומשאבים מוגבלים. התשובה טמונה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם בבחירה מודעת להכשיר דור חדש של אנשי אדמה וטכנולוגיה, שידעו לחשוב אחרת ולבנות חקלאות שמתאימה למאה ה־21".
התרעות פיקוד העורף