עם זאת, מוחן פשוט למדי ומורכב רק מכמה מאות אלפי תאי עצב – לעומת יותר משמונים מיליארד תאי עצב במוח האדם. עקב כך משערים שמוח הדבורה משתמש בשלל קיצורי דרך כדי לשלוט בתעופתה. לדוגמה, מוח הדבורה אינו שולט ישירות בתנועת הכנפיים, אלא מעביר הוראות הפעלה כלליות למנגנון דמוי מתג, שמורה בתורו לשרירים המפעילים כל כנף איך לזוז ומתי.
החוקרים ביצעו סדרה של ניסויים. תחילה הם בחנו את תעופתן של קבוצות דבורים במנהרה בתנאים רגילים, ומצאו כי אחרי שתרגלו את זה כמה פעמים הדבורים חצו את המנהרה ללא קושי. בהמשך בדקו כמה דפוסים של הצבת מראות לאורך המנהרה. כשכיסו רק את התקרה במראות, הדבורים המשיכו לעוף כרגיל ובגובה סדיר. לעומת זאת, כשהתקינו מראות על רצפת המנהרה, מסלול תעופתן של הדבורים נטה בהדרגה למטה, עד שהן נתקלו ברצפת המנהרה שוב ושוב.
בנוסף בחנו החוקרים מה קורה כשמניחים מראה על רצפת המנהרה רק בחלקה הרחוק ביותר. הם ראו כי אף על פי שהדבורים הצליחו בתחילה לשמור על גובה קבוע מעל הרצפה, מרגע שהגיעו לאזור המצופה מראה, נתיב תעופתן השתבש.
בשלב הבא בדקו החוקרים אם הדבורים מנסות להתאים את גובה מעופן למקומה החדש של הרצפה, שכן הצבת המראה גורמת לרצפה להיראות רחוקה יותר מכפי שהיא באמת. לשם כך הציבו מראות זהות על תקרת המנהרה ועל רצפתה, ועל ידי כך גרמו למנהרה להיראות אינסופית, כאילו אין לה תחתית כלל. במצב זה ההתמצאות של הדבורים במרחב השתבשה במידה ניכרת, והן נתקלו ברצפת המנהרה בשלב הרבה יותר מוקדם לעומת כל סידורי המראות הקודמים.
החוקרים ציינו כי ניסוי שתי המראות מדמה באופן קרוב ביותר את התצפיות של המחקר הגרמני המקורי, שבו הדבורים עפו תחת כיפת השמים ומעל אגם חלק, וכצפוי הוא מוביל לאותן תוצאות. החוקרים הצליחו להראות גם שהאותות החזותיים החשובים ביותר למעופן של הדבורים הם אלה שהן קולטות מהאזור שמתחתן, וכי חשיבותם של אותות חזותיים אחרים היא נמוכה יותר.
הממצאים מראים שדבורים תלויות מאוד במידע חזותי, ומוחן הפשוט מנצל פריט מידע אחד ויחיד כדי לחשב את גובה טיסתן. מעבר לכך, המערכת הניסויית שהוקמה לצורך המחקר טרם השלימה את תפקידה, והיא יכולה לסייע בבחינת התנהגותם של חרקים אחרים. כמו כן, הידע הזה יכול להשפיע על האופן שבו אנו מגדלים דבורים, ובעתיד גם על בחירת מיקומן של כוורות.
התרעות פיקוד העורף