בחירת צעדים ופעולות לשיקום היער מחייבת בחינה של הנזקים בשטח אחרי שריפות, תוך מיפוי וסיווג חומרתם. בשונה ממיפוי קרקעי, מידע לווייני מאפשר איסוף, מדידה ופענוח של נתונים רבים ללא מגע ישיר עם השטח, כולל מאזורים לא נגישים, ודורש פחות משאבי זמן וכוח אדם.
חוקרים מהתחנה לסחף הקרקע של האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות, בשיתוף פעולה עם פרופ' נעם לוין מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, בדקו את מידת ההתאמה בין חומרת השריפה כפי שהיא משתקפת מתצלום אוויר שבוצע מיד לאחר השריפה, לבין מדדים המחושבים באמצעות דימות לווייני.
לשם כך החוקרים השתמשו כמקרה בוחן בשריפת יער נצרת־דבורייה שאירעה באוקטובר 2020. במחקר שערכו עידית טיקוצקי, אלון רונן וד"ר אלי ארגמן מהתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות, סווגו 300 תצפיות מתצלום אוויר כדי לבחון את האמינות של מדדים שחושבו באמצעות הדמיות לוויין Sentinel-2 של סוכנות החלל האירופית.
המדדים מאפשרים זיהוי מרחבי של מצב הצומח לפני השריפה ואחריה, ובכך לסייע בהגדרת חומרת השריפה והיקפה. המדדים שיקפו באופן מהימן את המצב בשטח, והם מצביעים על פוטנציאל רב של השיטה הזאת ככלי עבודה יעיל ומדויק לאומדן נזקי שריפות ובחינת יעדי השיקום הרצויים.
התרעות פיקוד העורף