תחביב טיפוס העצים אינו שכיח במיוחד בארץ, אבל יש כמה משוגעים לדבר. אצל יופה, 65, זו כבר השנה השנייה שהוא לומד את רזי הטיפוס. האתגר הבא של יופה, שעסק בעברו בפרויקטים רפואיים, הוא לישון על עץ. "התחלנו מנושא של חבלים וקשרים, למדנו קצת את תחום האילנאות", הוא מספר. "מה שיפה הוא שאנחנו קבוצה קטנה של אנשים, כל אחד בא ממקום אחר בארץ. המדריך, אסלן חורש, קובע איתנו במקומות שונים בארץ, היכן שיש עץ מעניין. בעצים יש משהו נעים. יש צל בקיץ, בחורף הצמרת מגינה מהגשם. אתה יכול להיות מוגן בתוך העץ וזו חוויה מאוד מעניינת. יש משהו ממכר ומשכר בלהיות במחיצת העץ, בלהיות 'אתה והעץ'. יש עצים שהמגע איתם ממכר, יש עצים שאתה רוצה לגעת בקליפה, להסניף את ריח העלים. יש המון דברים על עצים שאתה לא רואה מהקרקע. זה עולם שלם. יש משהו מאוד מעניין ומסקרן בלהיות על חלקים גבוהים של עצים. יש שם מין אקוסיסטמה. זה עולם אחר שאליו בדרך כלל כף רגלו של אדם לא מגיעה, אבל בעלי חיים נמצאים שם. אנחנו פוגשים עופות, זוחלים. בטיפוס האחרון למשל מצאנו פגר של טרף של עוף דורס. כמו כן, יש ריח מיוחד לעצים. יצא לנו הרבה פעמים לעשות את זה בחורף. היו פעמים שהיינו מטפסים על עצים בגשם".
"תמיד התעניינתי בעצים, אבל לאו דווקא בטיפוס", אומר עילי בודק, 19, מהמושב ציפורי, שעושה שירות לאומי בכבאות והצלה. "אני עוסק להנאתי בחריטה על עצים וגילוף. תמיד נורא התעניינתי איך העצים גדלים וחיים, ממה הם מושפעים. לפני כשנה התחלתי גם ללמוד לטפס".
"לפני כשנה התחלתי להתעניין בטיפוס על עצים. אותי מושך האתגר הפיזי שמשולב עם החיבור לטבע", אומר גם מיכאל נודלמן, 43, פיזיותרפיסט מקיבוץ צרעה. "התחלתי ללמוד טיפוס במסגרת קורס, ובאחד המפגשים בסוף היום שמתי לב שהייתי כמעט כל היום על העץ. לא חשבתי שהגוף שלי מסוגל להיות כמעט יום שלם על עץ. זה היה נורא מספק. אני מתאמן בטיפוס בערך אחת לחודש ומנסה לשמור על מוכנות גופנית לקראת המפגש הבא, עושה תרגילים מיוחדים".
לדברי נודלמן, גם בתחביב הזה קיים פחד כמו בכל תחביב אתגרי אחר. "במיוחד בפעמים הראשונות יש רגעים שאתה מבין שאתה נמצא בגובה מסוכן ושאתה תלוי לגמרי בקשרים שעשית בחבל ובחישובים שעשית לגבי חוזק הענפים", הוא אומר. "אבל מבחינתי טיפוס על עץ זה פחות ספורט אתגרי אלא יותר חיבור לטבע".
יש ותיקים יותר בענף, שהחוויות שלהם הגיעו לרף גבוה יותר. "אילנאי הוא בעצם אדם המטפל בעצים, מרגע השתילה כולל כל האחזקה שלו: טיפול במחלות, גיזום, כריתה", מסביר דרור לזרוביץ', 58, אילנאי מחיפה, העוסק במקצוע מעל 30 שנה. לזרוביץ', ממקימי עמותת אילנאי ישראל, גם מטפס להנאתו על עצים.
"המטרה הייתה לאחד את כל מי שעוסק בתחום הזה וגם לתת לאנשים לא מהתחום להבין את חשיבות האילן", אומר חורש, אף הוא חבר העמותה. "לרגל ט"ו בשבט למשל, במסגרת אירוע שיתקיים ב-10 בפברואר בגן הבוטני חוות הנוי בעמק חפר, ניתן הרצאה על עולמם המופלא של העצים וגם נדגים טיפוס על עץ. להבדיל מחו"ל, בארץ אין עדיין מודעות לכך. באירופה יש בתי ספר שבהם בחטיבה ובתיכון מלמדים אילנאות".
התרעות פיקוד העורף