המחלקות הגירעוניות
שינויים רבים עוברים בתקופה זו לא רק על ישראל, אלא גם על העולם, בעיקר שינוי דמוגרפי חסר תקדים. העולם, לא נעים לומר, מזדקן. בעוד שרבים מגיעים לגיל מבוגר חלה ירידה מתמדת בשיעורי הילודה. אם נביט על נתוני ה־OECD האחרונים, נגלה שיש יותר אנשים בעולם מעל גיל 65 מאשר ילדים מתחת לגיל 5. אוכלוסיית בני ה־65 פלוס הכפילה את עצמה בעשורים האחרונים, ורק במדינת ישראל חיו בשנת 2020 מעל 1.1 מיליון אזרחים מעל גיל 65, מה שאומר שעד 2030 המספר ילך ויכפיל את עצמו. ויש לזה אפילו שם - הצונמי של הזקנה.
"מצד אחד יש לזה פנים מאוד יפות", אומרת ד"ר קאופמן, "יש לנו רפואה מדהימה ואנחנו מאריכים שנים, אבל יש לזה משמעויות שהעולם ומדינת ישראל בפרט צריכים ללמוד להתמודד עם זה. כשיש עלייה בתוחלת החיים יש גם עלייה בשיעור המחלות הכרוניות, ככל שאתה חי יותר יש גם אתגרים בגילים מבוגרים יותר שצריך להתמודד איתם. והביקוש והדרישה לשירותי הבריאות עולים, ובפרט לשירותים בתחום הגריאטריה. נצטרך יותר רמות שיקום, נצטרך יותר מיטות סיעודי מורכב, יותר מיטות להנשמה ממושכת".
קצת מספרים, תקציב של חולה גריאטרי סיעודי מורכב ליום בבית חולים כללי עומד על 2,694 שקל לעומת 1,045 שקל ליום במוסד אחר. שיקום 3,038 שקל ליום בבית חולים כללי לעומת 1,369 שקל במוסד גריאטרי. "והסכום הזה אינו סופי" מסבירה ד"ר קאופמן, שבעצמה עבדה בעבר בקופות החולים ומודעת למו"מ הלגיטימי לדבריה שהקופה עושה מול המוסד. "אם ההנחה שאנחנו עושים הייתה מתחילה מהתעריף הגבוה של בתי החולים, ניחא. אבל את ההנחה אחרי מו"מ מול הקופות אני עושה על התעריף הנמוך משמע שבסופו של דבר יוצא שאני מסבסדת מיטת אשפוז ב־570 שקל".
אבל זה לא רק הכסף, אלא כאמור גם כוח האדם. כיום המצב עומד על 100 מטפלים על כל 2 מיליון קשישים וחולים גריאטרים. "יש 388 גריאטרים במדינת ישראל". אומרת קאופמן, ומוסיפה "אם זה היה המספר נטו הייתי שמחה, הבעיה הקשה יותר היא שמחצית בערך מתוכם עובדים כרופאי משפחה. זה יותר משתלם, וקשה פחות והם מתוגמלים יותר. פתחתי שני בתי חולים בשנה האחרונה וירקתי דם כדי לגייס גריאטרים, זו אחת המשימות הבלתי אפשריות.
אין פתרונות, לא מייצרים לנו פתרונות. אין גריאטרים, או שנייצר חלופות, אחיות מומחיות, הגיע הזמן לשבור את כל החובות הסקטוריאליים. יש אחיות מעולות בתחום בואו נכשיר אותן ונכניס אותן למחלקות, אבל צריך לייצר פתרונות עם תקינה חכמה נכונה ומותאמת לתקציב. אני היום לא מסוגלת בתקציב הקיים לגייס כוח אדם איכותי. כוח האדם הכי חשוב כאן. הבעיה שהשכר שהם מרוויחים נמוך, אז איזו איכות אפשר למצוא כשהם מקבלים חצי מהשכר של העוזרת שלי. איך אני יכולה לייצר שייכות, חיבור, מחויבות ויציבות?"
מהפכה בתקציב
יש אחיות מומחיות מצוינות בתחום הגריאטרי אבל אצלנו למשל אין אחיות מומחיות כי אין לנו יכולת לשלם להם, הכל נגזר מתקציב. וכאן ד"ר קאופמן מפנה אצבע מאשימה לאוצר. "אנחנו לא מתוגמלים על ציוד, ציוד חבישות מורכבות למשל, שהוא מאוד יקר. אנחנו לא מתוגמלים על הרבה דברים כי אף אחד לא נכנס לרזולוציות של מי המטופלים שבאמת נמצאים בענף הגריאטרי וכמה הם מורכבים. המציאות השתנתה ולא דומה למה שהיה כאן לפני עשר שנים, לכן כל ההיבט התקציבי כלכלי, חייב לעבור מהפיכה".
"בסופו של דבר יכולה להיות פה איכות חיים ודברים בסיסיים לעשירים בלבד. אני יכולה להגיד שבסופו של דבר אנחנו חייבים להיערך לעתיד, ואם המצב לא ישתנה דרמטית יהיו פחות מוסדות, עומסים בתי החולים, הזקנה בפרוזדור, נראה בכל שנה מחדש את הכתבות האלה וזה הופך להיות אבסורד. ואם זה לא יקרה, מי שידו משגת יוכל להתמודד ומי שלא יהיה בבעיה, ואנחנו לא רוצים לחיות במדינה כזאת שנהיה מוטרדים מי יטפל בהורים שלנו ועוד יותר מוטרדים מי יטפל בנו".
התרעות פיקוד העורף