מחלת החצבת היא מחלה נגיפית הנחשבת למחלה הזיהומית המדבקת ביותר. אדם שאינו מחוסן למחלה ונחשף לחולה חצבת, עלול להידבק בנגיף ב-90% מהמקרים. בחלק מהמקרים, סיבוכיה עלולים להיות קשים ואף לסכן חיים.
חצבת מועברת מאדם לאדם על ידי פיזור הנגיף לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. ניתן להידבק גם בעת שהייה בחדר עם החולה, עד שעתיים לאחר שהחולה עזב את החדר. סימני המחלה יופיעו בדרך כלל בין עשרה ימים לשבועיים לאחר החשיפה לנגיף אך יתכן טווח של שישה ימים עד שלושה שבועות.
המחלה מתבטאת תחילה בחום גבוה, נזלת, שיעול, עיניים אדומות ורתיעה מאור. ביום הרביעי או החמישי להופעת סימני המחלה מופיעה פריחה בצבע אדום כהה על העור. בדרך כלל, הפריחה מתחילה בצוואר ומתפשטת בהדרגה לעבר הפנים, הגוף והגפיים. בהתחלה, הנגעים בעור נקודתיים ומרובים ונוטים להתלכד לפריחה המכסה שטחי גוף נרחבים. הפריחה מתחילה להחוויר ביום השלישי להופעתה ולכך מתלווה בדרך כלל שיפור בתחושת החולה. הפריחה דומה לפרחיו הקטנים והצפופים של החצב ומכאן שמה של המחלה.
חצבת עלולה לגרום לסיבוכים קשים בדרכי הנשימה ובמערכת העצבים. בטווח הקצר - כשליש מהחולים יפתחו סיבוכים כגון דלקת האוזן התיכונה, שלשולים ודלקת קרנית העין. סיבוכים נדירים יותר הם דלקת ריאות ודלקת מוח, כאשר הסיכון לסיבוכים גבוה יותר בילדים מתחת לגיל חמש, ובחולים עם דיכוי מערכת החיסון, ואחד מכל אלף חולים עלול למות ממנה.
בנוסף, ישנו סיבוך נדיר אך קטלני, היכול להופיע מספר שנים לאחר הופעת החצבת - מחלה ניוונית של המוח, הגורמת לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במערכת העצבים המרכזית, הכוללת הידרדרות שכלית ופרכוסים. הסיכון לסיבוך זה גבוה יותר אצל ילדים שחלו בחצבת לפני גיל שנתיים.
הדרך הטובה והבטוחה ביותר למנוע חצבת היא על ידי קבלה במועד של שתי מנות החיסון נגד המחלה – בגיל 12 חודשים בטיפת חלב, ובכיתה א' במסגרת שירותי בריאות התלמיד. בקרב אנשים שחוסנו ויחלו בכל זאת במחלה, המחלה צפויה להיות קלה ביחס למחלה באנשים שאינם מחוסנים. החיסון מקנה הגנה החל משבועיים ממועד קבלתו וממשיך להגן עשרות שנים לאחר מכן. במקרה של חשיפה - מומלץ לפנות בדחיפות ללשכת הבריאות באזור מגוריך.
התרעות פיקוד העורף