כמובן שעדיף פיתה מקמח מלא – ויש כאלו שהן לא רעות בכלל מבחינת הטעם וכמובן מכילות גם יותר סיבים תזונתיים, ויטמינים מסוג B, ברזל, ובעלות אינדקס גליקמי יותר נמוך, כלומר משביעות לזמן ארוך יותר ומתאימות יותר אם יש סוכרת, אבל צריך לזכור שאם נשווה פיתה רגילה שעשויה מקמח לבן לפסטה רגילה, שגם היא מקמח לבן, או לפתיתים או קוסקוס שגם הם מקמח לבן, אז זה אותו דבר בדיוק מבחינה בריאותית. גם אורז לבן הוא פחמימה ריקה ושווה בערך התזונתי שלו לפיתה רגילה.
היתרון של הפיתה הוא שהיא מדודה. כשמעמיסים על הצלחת אורז או פתיתים לא יודעים בדיוק כמה כפות שמים וזה עלול להגיע לכמה מאות קלוריות. גם יש בהם הרבה פעמים שמן או שומן אחר שבו מטגנים את הפתיתים/אורז. הפיתה מדודה, מוכנה, כמו שהיא ללא תוספות, וזה מאפשר שליטה טובה יותר על כמויות בדיאטה.
1. מנת חלבון: חזה עוף, או קופסת טונה, או גוש עבה של בולגרית/צפתית, או גבינה צהובה, או שניצל צמחי, או אפילו קציצות בקר.
2. סלט ירקות כמקור לוויטמינים וסיבים תזונתיים. סלט יכול להיות סלט ערבי קצוץ דק רגיל, סלט כרוב וגזר, סלט כרוב סגול או סלט חסה, וכן, אפשר ורצוי לערבב בין סוגי סלט שונים. הוויטמינים בסלט חשובים לספיגת הברזל או הסידן שנמצאים במנת החלבון, והסיבים התזונתיים תורמים לתחושת שובע ארוכה יותר.
3. מנת שומן: כף טחינה או חומוס, כפית מיונז, כף אבוקדו - כל אלו חשובים לספיגת הוויטמינים שקיימים בסלט שהוספנו, וכן מנת השומן חשובה להדגשת הטעם של הארוחה: רוב חומרי הטעם והריח הם מסיסי שומן ומורגשים טוב יותר כאשר מוסיפים שומן לארוחה.
התרעות פיקוד העורף