"בכל מקרה, גם אנשים בודדים שעדים לפיגועי טרור, הסלמות ביטחוניות או תאונות דרכים קשות מתמודדים עם מצב דומה", הדגיש. "רובם המוחלט, לפחות 80 אחוזים מהם, יחוו סימפטומים לא פשוטים של פוסט טראומה בשעות, בימים ואפילו בחודש-חודשיים ראשונים שלאחר האירוע, אך בסופו של דבר, מרביתם מצליחים להתארגן בחזרה בחייהם ומפסיקים לחוות את הסימפטומים הללו, מבלי צורך בטיפול. נכון שבמקרים מסוימים התערבות טיפולית יכולה לצמצם את הסיכוי לפתוח הפרעת פוסט טראומה, אך במידה והיא אינה מקצועית - היא רק יכולה להעלות את הסיכוי לכך. בכללי, לא תמיד כדאי להתערב בתהליכי ההחלמה הטבעיים".
לסיכום אמר הפרופ', כי "יש הרבה אנשים טובים עם מוטיבציה רבה וכעת עלינו לעשות כמיטב יכולתנו - כולל לפתח טיפולים חדשים, אולי גם טכנולוגיים. חשוב לזכור גם שלצד עשרות אלפי הישראלים שיוגדרו כפוסט טראומטיים, ישנם גם בני המשפחה והחברים שלהם שיזדקקו לעתים לטיפול וסיוע, וזה בלי להסתכל על סוגיות דוגמת יכולתם של השורדים הסובלים מפוסט טראומה להשתלב בהמשך בשוק העבודה. גם אם יפנו תקציבים רבים ייקח שנים לצמצם את המחסור בכוח אדם".