זיכרונות טראומטיים מהעבר כגון שואה ופוגרומים, חלומות קשים, בכי מתפרץ, אי שקט מתמשך, דאגה מפני העתיד, כאבים בלתי מוסברים בגוף - הם חלק מהתגובות הנפשיות והפיסיות שחווים אלפי קשישים כתוצאה מהמצב הבטחוני והאסון שפקד אותנו ב- 7 באוקטובר.
המתח והדריכות הממושכים פוגעים ברבים מאוכלוסיית הגיל השלישי, והבעיות הנובעות מהם עלולות לצוץ בכל תחומי החיים. חלקן נובעות לא רק מהמלחמה באופן ישיר, אלא גם לדאגה למשפחה, לנכדים שבצבא. רוב התגובות יחלפו בהדרגה, אבל על מנת להמשיך בשגרת חיים נורמלית עד שניתן, יולי גת, גרונטולוגית ויו"ר קדם – האיגוד לקידום קהילות דיור בישראל מסבירה מה אפשר לעשות בכל זאת.
לשמור על שגרה - ככל שמדובר באירוע ארוך טווח, יש לחזור לשגרת הפעילויות הרגילות שרכשו לעצמם המבוגרים עם השנים: לצאת מהבית, מפגשים עם משפחה וחברים, חזרה לחוגים במידה והם מתקיימים. חזרה לשגרה מסוימת כוללת גם התכנסויות ופתיחת מרכזי יום. סגירת מרכזי היום היא לטובת המנהלים, אך לא לטובת אלה שהאלטרנטיבה שלהם היא להיות לבד בבית שפעמים רבות אין בו כלל מרחב מוגן. מחיר הבדידות קשה יותר. וכולנו למדנו זאת על בשרנו בתקופת הקורונה.
לתת מקום לרגשות – יש מקום לקיים שיח רגשי אישי עם עצמנו, עם בני משפחה, חברים ומתנדבים צעירים, וכמובן אנשי מקצוע, על מנת לשתף אותם בתחושות וברגשות בנוגע לאירועים הקשים טווח הרגשות הוא אינסופי וכל אחד יכול להרגיש אחרת והכל לגיטימי.
מחשבות ודעות - לתת אפשרות להביע דעות, דוגמאות מהעבר וטיפים בנושאים מסוימים ממקום של הניסיון העשיר שצברו המבוגרים במשך השנים.
מפגשים בין-דוריים – נסו ככל שניתן לארח או להתארח אצל בני משפחה, להיות בסביבת אנשים ולא בבדידות חונקת מול מסכי הטלוויזיה. כאשר אין אפשרות אירוח, חשוב לנסות ולבצע זאת, באמצעות מפגשים טכנולוגיים .
לבקש עזרה – זו לא בושה לבקש עזרה. מכל מין וסוג, - עזרה פונקציונאלית (קניות, ניקיון וכו) עזרה רפואית (רכישת תרופות וקביעת טיפולים ככל שנדרש), וכן כל עזרה אחרת שתסייע לאדם המבוגר.
לעבוד, להתנדב, לעשות – ככל שהאדם המבוגר יכול, רצוי שימצא תעסוקה מיידית התנדבותית או בתשלום. משהו שהוא יכול לעסוק בו לאורך תקופת החירום ואולי גם אחרי או בתחביב/ עיסוק שטיפח לפני. כמה שעות, לאו דווקא פיזית. העיסוק ב DOING גם אם הוא נמשך כמה שעות, מעביר את הזמן בצורה אופטימלית ומסיט מחשבות ופחדים.