אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע טראומטי "על סטרואידים" בכל בהיבט שניתן להעלות על הדעת. בהיבט הנפשי, הוא עלול לחולל פוסט טראומה בקנה מידה שלא הכרנו. זאת תהיה פוסט-טראומה (פ"ט) קולקטיבית שלא רק תכלול המוני קורבנות, אלא גם המוני פוסט-טראומות ספציפיות - פ"ט שלאחר ירי וטילים, פ"ט של אלימות פיסית ומינית, פ"ט של חורבן בית וקהילה, פ"ט של חיילים במלחמה, ועוד כהנה וכהנה מכות פסיכולוגיות שינחתו עלינו כחברה וכאינדיבידואלים בעקבות השבת השחורה וכל מה שבא אחריה. 1973 עוד תיראה כמו משחק ילדים בהשוואה ל-2023.
אסון השבעה באוקטובר מצא אותנו לא מוכנים גם מהבחינה נפשית. לא שאפשר להיות מוכנים לאסון כזה, ובכל זאת, ברמה הלאומית המדינה היתה שקועה עד צוואר בעימות מתמשך סביב הרפורמה המשפטית, עימות שממילא מרט את עצבינו ושייט כעננה שחורה בהיסטוריה והתודעה הישראלית. ואז נפתח הגיהינום מדרום וריסק את כולנו לחתיכות.
החל מאותה שבת ארורה לא מפסיקים לזרום אלינו סיפורי הזוועה. אנחנו ממש שוחים בביצה רעילה של אובדן וסבל, של שבר וזעם. מחזה אפוקליפטי - זוכרים את הימים שזאת היתה רק מטאפורה? - תפס את מקומה של המציאות כפי שהכרנו אותה. צעירים, מבוגרים, ילדים, אפילו עוללים וקשישים - כולנו נחשפנו לזוועות מהסוג שרק קראנו בספרים. עבור רבים מאיתנו בית הוא כבר לא רק בית, טנדרים לבנים אינם רק טנדרים, מסיבות טבע רק . , ומיגוניות, ובכן, מיגוניות נראות כעת כצורה חדש של אירוניה.
ויש לזכור: אנחנו עדיין בתוך זה, בתוך הטראומה. אמנם האסון נחת עלינו ביום ספציפי שתאריכו ידוע, אבל מאז הוא מתקיים במלוא עוצמתו הן במציאות, הן בהכרה ובנפש. תאריך סיום עדיין אין. הפגיעה הישירה שככה, אבל הפגיעה ההיקפית - החשיפה לסיפורים ולזוועות, לסדיזם ולמימדי האלימות, כמו המשך הלחימה בעזה והתגלגלות אסון השבויים - הפגיעה הזו מתרחשת בעוצמה גם בזמן כתיבת שורות אלו. חשיפה לכל אחד ממיני הרוע הללו עלולה לגרום בעצמה לפוסט טראומה, ובוודאי כשהיא קורית בריבוי פנים במקביל.
פוסט-טראומה היא הפרעה המעידה על קשיי הנפש האנושית לעכל את הרוע. בצורתה הבוטה ביותר, הפרעה פ"ט עלולה לכלול שלל סימפטומים - בין היתר חודרנות (למשל "פלאשבקים" של האירועים), ייסורים על צורותיהם השונות (אשמה, בושה וכמובן עצב עמוק), עוררות לא רצויה (דריכות גופנית, קשיי שינה, הפרעות בזיכרון ובריכוז) והימנעות (ניסיון להימנע מגירויים מסוימים). לא כל הנחשפים לזוועות יפתחו פ"ט - למעשה ייתכן שרובם ימשיכו בחייהם במצב תקין למדי - אבל אחרים, ובמקרה של השבעה באוקטובר הרבה אחרים, יפתחו את ההפרעה, ובהעדר איתור וטיפול יכרעו תחתיה ויחיו חיים אחרים לגמרי מאלה שחיו בעבר - חיים שבורים.
החדשות הממש רעות הן שלא רק פ"ט אורבת לפתחנו, גם הדיכאון נוקש בדלת. הפרעות דיכאוניות נובעות במידה רבה מחשיפה לאירועי דחק (Stress). כל אחד מסוגי החשיפה הנזכרות לעיל יכול לחולל דיכאון. באופן כללי, היכן שמופיעה פוסט טראומה מופיע גם דיכאון, אבל בשעה שהפוסט-טראומה צועקת, הדיכאון שותק. הוא זוחל ומתמוסס ומשבית את הנפש, לעיתים מבלי להותיר סימן ברור
המופע הלא-דרמטי של הפרעות דיכאוניות הופך אותן לקשות במיוחד לזיהוי. גם זו סיבה לכך שאנו עומדים בפני צונאמי של דיכאון. הוא לא יודיע מראש על הגעתו, אי אפשר יהיה לראות אותו במכ"מים. הוא עלול לצוץ דווקא כשהחיים יתחילו לחזור למסלול. דווקא כשתגיע העת לעמוד על הרגליים ולחזור לתפקד ולפעול בעולם, דווקא אז הוא יכיש.
גברים ונשים, מבוגרים וצעירים - איש אינו חסין מפני דיכאון. אבל יש מי שעלול להיות פגיע יותר. עובדה ידועה היא שמתבגרים וצעירים הן האוכלוסיות בסיכון הגבוה ביותר ללקות בדיכאון. הסיבות ידועות: חוסר בניסיון חיים לעומת עודף עצום באנרגיה, משיכה לדרמטי, לרומנטי ולקיצוני, נפש רכה מבפנים שמבקשת להראות קשוחה מבחוץ, ואזורים במוח שאינם מפותחים דיים. בהתאם לזה, הסובלים הצעירים מדיכאון קליני עלולים לסבול מסיבוכים קשים שיפגעו בכל תחומי חייהם - החל מהפרעות מצב רוח ומחשבות שליליות, עבור בקשיי שינה ופגיעה בזיכרון ובמוטיבציה, ועד לבעיות באכילה ובתפקוד. במופעו האימתני עלול דיכאון להוביל גם להתנהגות פלילית ולשורה של מחלות גופניות, ולפגוע באופן חמור בכושר החיים הטבעי. בסופו של תהליך דיכאון מז'ורי עלול להסתבך עד כדי אובדנות.
לגל הדיכאון שעלול לבוא יש להתכונן ברמה האישית, הקהילתית, והלאומית. את הרמה הקהילתית והלאומית אלה מורכבות ודורשת ידע ושיתופי פעולה שלמזלנו קיימים בארץ, אבל מחייבים שינו משמעותי. כן אפשר וכדאי להתמקד במה שאנחנו יכולים לעשות. ויש מה לעשות
אם אתם מזים שקרובים לכם סובלים מההתנהגויות/ מחשבות הבאות או אם אתם.ן סובלים מהם, אין שוב סיבה שלא תתייעצו אם אחרים: מורים, יועצי.ות ביתי ספר, רופאי משפחה, הורים וחברים. כל אחד מ"שומרי הסף" האלה יכול לסייע לכם להבין האם כדאי לכם להמשיך בבירור, הפעם עם מומחי בריאות נפש ייעודיים, וגם עם תגיעו למסקנה שלא צריך להמשיך, עצם השיתוף יפחית את הבדידות שלכם ובכך יועיל בפני עצמו.
כך תוכלו לזהות דיכאון:
1. אני לא עצוב. אני זועם! הדיעה המקובלת על דיכאון היא, שהוא מהווה עצב קיצוני. פעמים רבות זה המצב, אבל לא תמיד. למעשה, אפשר לסבול מדיכאון קליני בלי לחוש עצב כלל! בקרב אוכלוסיות רבות, העצב יפנה את מקומו לכעס ועצבנות, המהולים בחרדה. קוראים לזה "אגיטציה", ודיכאון "עצבני" קוראים "דיכאון אגטטיבי". ילדים ומתבגרים יגיבו פעמים רבות באגיטציה במקום בעצב, וכך גם גברים – יותר מנשים – או אוכלוסיות שהתרבות שלהם מתאפיינת בבושה לנוכח רגשים נוגים.
2. אני לא מרגיש רע. אני פשוט לא נהנה מכלום! דיכאון הוא לא רק להרגיש רע, אלא גם – והרבה פעמים בעיקר – קושי להרגיש רגשות חיוביים, כמו שמחה, התרגשות, התלהבות, ושאר רגשות הקשורים לחיות (ויטאליות). למעשה, העדר רגש חיובי (המכונה בספרות המקצועית "אנהדוניה") מדאיג יותר מנוכחות רגש שלילי, יהיה זה עצב, חרדה, או זעם. במחקרים נמצא כי העדר רגש חיובי מנבא דיכאון ארוך יותר, אבדני יותר, ויותר עמיד לטיפול.
3. זה לא שאני רוצה להתאבד. אני פשוט לא רוצה לחיות בעולם שיש בו רוע כזה! זהו הלך רוח מאוד מובן, לנוכח הרוע המפלצתי אליו נחשפנו כחברה. אבל מאז ה- 7 באוקטובר נחשפנו גם להמון טוב (החברה האזרחית הציגה התגייסות וסולידריות שעוד נלמד עליהן, פתחה את לבה ומצאה איך לתרום מתחת לכל אבן. כאשר איננו יכולים "להחזיק" בראיית הטוב לצד הרע, הדרך לעבר דיכאון אבדני מתקצרת.
4. אני בעצם סבבה, פשוט לא מסוגל להתרכז בכלום ושוכח הכל. שוב, זהו הלך רוח מובן. מורכבות האירועים וקצבן המהיר מקשות מאוד על תהליכי עיבוד מידע שגרתיים. רוב הסיכויים שקשיים קוגניטיביים כאלה – בקשב, ריכוז וזיכרון – יחלפו עם הזמן. אבל אם הם לא חולפים, יתכן מאוד שזו הדרך שבה הדיכאון שלך בא לידי ביטוי. לא מעט ילדים, מתבגרים, ואפילו מבוגרים אובחנו בשוגג עם הפרעת קשב, כאשר בעצם הם סבלו מדיכאון. כשהדיכאון חלף, בדרך כלל אחרי טיפול, גם הקשיים הקוגניטיביים חלפו.
5. בפנים אני בסדר, אבל יש לי מיחושים גופניים! אז תבדוק/י אם את/ה לא בדיכאון. מיחושים גופניים הרבה פעמים ממסכים (מהמילה "מסיכה") דיכאון קליני, בעיקר אצל אנשים שיתביישו מאוד להכיר בכך שהם בדיכאון, אבל "מרשים לעצמם" ללכת לרופא בגלל מיחושים גופניים. הגוף הוא תרמוסטט מאוד יעיל של הנפש. תמיד צריך לבדוק את המקורות הפיסיולוגיים של מיחושים גופניים, אבל תמיד עם עין לאפשרות שהם מבטאים (גם) דיכאון.
6. אני ממש בסדר (באימא שלך), תראה איך אני מתפקד! נו, אז מה? תפקוד יעיל איננו "אקדח מעשן" להעדרו של דיכאון. כמה מהמנהיגים הצבאיים והפוליטיים המרשימים ביותר בהיסטוריה סבלו מדיכאון, גם כאשר היו בשיא תפקודם (). אנשים עם תפקוד מעולה, שבקרבם מתרחשת סערה אדירה וסבל גדול, מוכרים היטב לאנשי המקצוע ולספרות המדעית והקלינית. אנחנו קוראים להם "הדיכאוניים הנוצצים". דווקא התפקוד המעולה שלהם מדאיג, כי הוא משכנע אותם שהם "בסדר", ומרחיק אותם מקבלת סיוע. בדרך כלל, "תפקוד יעיל" מתייחס לתפקוד תעסוקתי-מקצועי. השבר הדיכאוני יבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות, כמו למשל ביחסים בינאישיים, זוגיים, והוריים. וכשאנחנו מאמינים שאנחנו "בסדר", למרות שאנחנו לא, הנפילה הדיכאונית עלולה להיות הרבה יותר חדה, מפתיעה, וכואבת.
אז אם אתם חווים אחד או יותר מהסימנים לעיל, דברו עם מישהו.י קרוב. יש חדשות טובות, אפילו טובות מאוד: דיכאון הוא מצב מאוד שכיח ומאוד מכאיב, אבל הוא אחד המצבים הכי ניתנים לטיפול. הידע נמצא כאן. אפשר לצאת מזה.