"הצוותים הרפואיים כתבו פרוטוקולים ייחודיים ועברנו כולנו הכשרות מתאימות", הבהירה, "והכל כדי לספק להן סביבה רגועה, נעימה, שקטה ופרטיות מלאה. ההיערכות כללה חשיבה על הדברים הגדולים והקטנים שיקלו עליהן ועל בני משפחתן לאורן השהות שלהן בוולפסון ועל הדרכים שבהן ניתן להקל עליהן ולגרום להן ולמשפחותיהם להרגיש בבית".
"רגעי ההמתנה להגעתן היו מורטי עצבים - היינו דרוכים והמתנו בציפייה והתרגשות יחד עם בני משפחתן להגעתן. התפקיד שלי התמקד בעיקר בהקשבה, בהתבוננות וברגישות גבוהה והרבה פעמים במציאת פתרונות מותאמים ושאינם בנאליים במטרה לייצר עבור השבה ועבור בני המשפחה, סביבה בטוחה חמה ותומכת", ציינה.
בשגרה, התפקיד של לוינברג הוא עמוד תווך מרכזי בקשר בין המטופלים, לצוותים הרפואיים ולחווית הטיפול הכוללת בוולפסון, כאשר המטרה המרכזית היא לגרום לכל המטופלים להרגיש בבית תוך שהם מקבלים טיפול רפואי מקצועי ואיכותי. "מהר מאוד, הבנו שהמושג בית הוא רחב הרבה יותר ממה שחשבנו".
"כך למשל, בזמן ההמתנה להגעת השבות, בשיחה עם המשפחה, שמעתי על כלבה מתוקה ששייכת למשפחה היתה נצורה שעות בממ"ד בשבת השחורה, מיד הבנתי שעליי לפעול להבאת הכלבה. המפגש עם הכלבה היה מרגש בפני עצמו, השבה כל כך התרגשה והודתה לנו שוב ושוב. בהמשך כבר נערכנו מראש והכנו בחדר מיטה לכלב וכלים לאוכל ושתיה בהבנה שזה חלק בלתי נפרד מהמשפחה. אחד מהרגעים המרגשים ביותר עבורי, היה רגע המפגש של עמית סוסנה עם כלבתה. רגע מרגש ובלתי נשכח", סיפרה.
"דאגנו להן למאכלים האהובים עליהן ככל שעלה על רוחן ובעיקר ניסינו לגרום להן ולבני משפחתן לחייך תוך רגישות מלאה לעובדה כי לחלקן עדיין נותר בן משפחה בשבי או שהתבשרו בבשורה מרה", הוסיפה, "ולכן רגישות, גמישות ואוזן קשבת הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. בקרב השבות המבוגרות, עלה כי במהלך החטיפה, לקחו להן את השעון שהיו רגילות להיעזר בו ולכן איבדו את תחושת הזמן. מיד דאגנו להביא להן שעונים ולהחזיר להן את תחושת השליטה לחייהן".
כמו כן ציינה כי "לקראת שחרורן, ערכנו להן טקס פרידה מרגש ומשמח. הזמנו את המשפחות שנכחו במתחם להיפרד יחד איתנו והנפנו דגלי ישראל. אפילו ליווינו אותם מחובקים עד לרכב יחד עם המשפחה כדי לספק תחושת ביטחון. לסיום, איחלנו כולנו להיפגש שוב אצלנו, באותם החדרים עם הילדים והנכדים שלהם שנותרו עדיין בעזה ועד אחרון החטופים. פגשתי משפחות עם תעצומות נפש בלתי רגילות, משפחות שחוו תופת ומצליחות לחייך ותוך כדי להמשיך ולנהל את המאבק להחזרת יקירם עם כאב גדול בלב. זו יכולת עילאית שאין לי מילים לתאר את ההערצה שלי כלפיהם על כך. תודה על הזכות לקחת חלק קטן באירוע כה גדול ומשמעותי בחזרתן של השבות ובהיסטוריה של מדינת ישראל".
התרעות פיקוד העורף