כבר עשר שנים שכמעט 120 קטועי גפיים זוכים לחיים חדשים לאחר שעברו השתלת זרוע או רגל מתורם שנפטר. הם מניעים את הגפה החדשה וגם מצליחים להרגיש מגע וטמפרטורה. מדובר בהליך ניתוחי מורכב ביותר שדורש עשרות תיאומים והכנות מפרכות, אבל עכשיו, לדברי אורתופד ישראלי שהשתתף בהשתלות כאלה והשתיל בעצמו גפיים - הניתוח הזה אפשרי גם פה בארץ.

בשנת 2010 נקטעו ידיו ורגליו של ג'ון פק במהלך שירותו הצבאי באפגניסטן. שש שנים אחר כך הוא עבר בהצלחה ניתוח להשתלת הזרועות, ולאחר חודשי השיקום הראשונים שעבר בבית החולים בריגהם בבוסטון, הציג פק את הזרועות החדשות כשהוא מצליח להניע אותן.

במהלך הניתוח המורכב, שארך כ־12 שעות בהשתתפות אורתופדים, מנתחי כלי דם, נוירוכירורגים, משתילים, אחיות וטכנאים, חוברו לגופו של פק כלי הדם, סיבי העצבים, השרירים, הרקמות, העצמות והעור מהגפה שנתרמה מתורם שנפטר – לגופו של פק בן ה־31. ביום שלמחרת הוא התעורר כשהוא מחובר לזרועות של אדם אחר.

פק היה אחד מסיפורי ההצלחה של השתלות גפיים, שמתבצעות בשנים האחרונות ברחבי העולם ואותן עברו כבר עשרות, רובם של השתלת זרועות ידיים, ולפחות במקרה אחד התבצעה השתלת רגל קטועה. העבודה על ניתוח כזה כאמור מסובכת: היא דורשת אישורים רבים, התאמת רקמות מקסימלית בין התורם שנפטר לבין הנתרם, התאמה של צורה ואורך הגפה המושתלת, וכמובן את הידע והנסיון הנדרשים של צוותי המשתילים.

הדרישה האחרונה לפחות כבר קיימת כאן: אחד הרופאים הבודדים בישראל שהשתתף בניתוח השתלת גפה בחו"ל הוא ד"ר צביקה שטיינברגר, מומחה בכירורגיה אורתופדית ומנהל היחידה למיקרוכירורגיה במרכז הרפואי שיבא. מאז השבת השחורה טיפל ד"ר שטיינברגר בפצועים שנפגעו באופן קשה בגפיים העליונות והתחתונות, חלקן קטועות וחלקן ניצלו מקטיעה, ובמשך השנים ניתח עשרות מטופלים שעברו קטיעת יד או רגל ובחלק מהמקרים חיבר אותם מחדש בסיוע צוותי חדר הניתוח.

"ישראל לצערי מנוסה מאוד בטיפול בקטועי גפיים", אומר ד"ר שטיינברגר, "אנחנו מטפלים כאן בעשרות מקרי קטיעה בשנה, אנחנו יודעים לחבר מחדש יד, זרוע ורגל שנקטעו חלקית או באופן שלם. הניתוחים הללו מאוד מסובכים, ואורכים שעות ארוכות, אבל את הידע איך לעשות את זה וגם את הניסיון יש לנו. למשל, כדי שהגפה תצליח לבצע גם את התנועות הסיבוביות וגם את התחושה, זה ידרוש דיוק רב". 

גם השיקום של המושתלים ארוך ומורכב מאוד, ולאחר חודשים ארוכים של החלמה נאלצים המושתלים ליטול למשך כל חייהם תרופות נגד דחיית השתלים. "זה יהיה הישג אדיר אם נצליח להביא את ההשתלות הללו גם לכאן לישראל, ואושר גדול עבורי כמנתח לראות חייל שאיבד למען הגנת המדינה יד או רגל מצליח להזיז מחדש את הגפה ולהרגיש, מה שלעולם לא יוכל עם תותב. זה המעט שנוכל להחזיר לחייהם של החיילים האמיצים שהגנו עלינו ואיבדו כל כך הרבה", מוסיף ד"ר שטיינברגר.

"הסכמה לתרום איבר פנימי אינה דומה לתרומה של איבר חיצוני", אומרת ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, "לתרומה כזו צריך להגיע להסכמות של משפחות המנוח, הסברה והגברת המודעות. מדובר בתהליך שידרוש שינוי תפיסה. עם זאת, כל פעולה שיכולה להציל חיים או להשפיע משמעותית על איכות החיים של פצוע בהחלט ראויה לבחינת היתכנות בארץ".