יתרון רפואי נוסף נקשר לזריקות ההרזיה: שני מחקרים חדשים הראו כי התרופה טירזפטייד מפחיתה לחץ דם גבוה. אשתקד כבר הראו מחקרים שתרופות ההרזיה גם מפחיתות את הסיכון להתקף לב ושבץ מוחי. עם זאת, החוקרים עדיין לא יודעים אם הירידה בלחץ הדם היא כתוצאה מהירידה במשקל, או באופן ישיר מהזריקות עצמן.
פריצת דרך ישראלית: אבחון מחלות באמצעות חיישנים
מחטטים באף? אלו הנזקים הגדולים שעלולים להיגרם לכם
אחד מכל חמישה ישראלים סובל מיתר לחץ דם. המחלה מכונה גם "הרוצח השקט", משום שאיננה מראה סימנים, עד למצב שבו מתרחשת פגיעה חמורה בכל מערכות הגוף. לחץ הדם הוא הלחץ המופעל על כלי הדם בזמן מחזור הלב.
במחקרים החדשים ביקשו החוקרים לבדוק את השפעת זריקות ההרזיה גם על רמות לחץ הדם. המחקר הראשון, שפורסם השבוע בכתב העת האמריקאי ליתר לחץ דם, מצא שהתרופה טירזפטייד, הנמכרת תחת שמות המותג זפבאונד להשמנת יתר ומונג'ארו עבור חולי סוכרת, הורידה משמעותית את לחץ הדם של מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר ושנטלו אותה במשך תשעה חודשים. המחקר הוא חלק מניסוי קליני גדול יותר, שהראה בעבר שזריקה שבועית של טירזפטייד מביאה לירידה במשקל של עד 22% במבוגרים עם עודף משקל או השמנת יתר. עובדה זו הניעה את מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA, לאשר את התרופה לטיפול בהשמנה.
החוקרים רשמו 600 מבוגרים מהניסוי הקליני המקורי, שהיו בעלי מדד מסת משקל של 27 או יותר (ערך המסמל השמנת יתר) ושלא סבלו מסוכרת מסוג 2. חלקם היו בעלי לחץ דם תקין וחלקם עם יתר לחץ דם. המשתתפים עברו ניטור לחץ דם במשך יום לפני תחילת הטיפול ושוב לאחר תשעה חודשים של הזרקה אחת לשבוע של התרופה. התוצאות הראו ירידה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי - לחץ הדם בעת התכווצות שריר הלב, שמהווה המספר הגבוה מבין שני מספרי לחץ הדם. תוצאה זו מהווה מנבא משמעותי לסיכון גבוה למחלות לב. למשתתפים שנטלו 5 מיליגרם של הזריקה טירזפטייד מדי שבוע הייתה ירידה ממוצעת בלחץ הדם הסיסטולי של 7.4 מ"מ כספית, למשתתפים שנטלו 10 מ"מ כספית הייתה ירידה ממוצעת של 10.6 מ"מ כספית, ואלו שנטלו 15 מיליגרם - הפחתה ממוצעת של 8.0 מ"מ כספית.
המולקולה GLP1 שעליה מבוססות זריקות ההרזיה פועלת באופן רב־מערכתי: היא מעלה את הפרשתו של ההורמון אינסולין מהלבלב על פי רמת הסוכר גלוקוז בדם. ככל שרמת הסוכר גבוהה יותר, כך גורמת המולקולה ליותר אינסולין להיות מופרש, שבתורו מפחית את רמות הסוכר על ידי החדרתו לתאי הגוף.
התרופה פועלת במנגנון מקביל שבו היא מקטינה את הפרשת הורמון אחר בשם גלוקגון, שמגביר את ייצור הגלוקוז ואת שחרורו לדם ממחסני הגלוקוז בכבד. ההורמון פועל בדרך כלל כשרמות הגלוקוז יורדות, והגוף מגן על עצמו כך שהוא גורם לשחרור הגלוקוז מהכבד לדם. הפעולה הזו מביאה לבקרה נוספת על רמת הסוכר בדמם של המשתמשים. המולקולה GLP1 פועלת בנתיב נוסף – שהביא לאפקט ההרזיה: היא מאטה את התרוקנות הקיבה ומביאה לדיכוי תיאבון ולעלייה בתחושת השובע באמצעות השפעה על מרכז הרעב במוח. במנגנון לא ברור, המולקולה גם מפחיתה את הכמיהה למזונות עתירי שומן.