קשה למצוא מחלת עור שכיחה יותר מאקנה. קרוב ל-85% מבני הנוער סובלים ממנה במהלך גיל הבגרות בדרגת חומרה כזו או אחרת ואם זה לא מספיק - ישנם גם גלים מאוחרים שלה. כרופא עור, לא אחת אני נתקל גם במטופלות בנות 30 וצפונה אשר חוות התפרצות מחודשת של המחלה (זה תמיד נחמד להרגיש צעיר מגילך- אבל לא באספקט הזה...).
עקב היותה מחלה כל כך נפוצה זה אך טבעי כי יחול סביבה גם "מחול שדים" של שמועות, עובדות ומיתוסים המתערבבים להם זה בזה. חלקם נכונים וחלקם פחות.
למי מאיתנו אין דודה או שכנה שיודעת לספר על הטיפול היחיד שעובד או להזהיר מאי- אלו דברים או התנהגויות שעלולים רק להחמיר את המצב?
יחד עם זאת- ברור לכולנו שכאשר יש בעיה רפואית, פונים לרופא כדי לפתור אותה. לכן גם בטיפול במחלת האקנה מוטב לפנות לרופא העור להתאמת הטיפול המיטבי עבורנו.
על מנת לעשות לכם קצת סדר בבלגן החלטתי לנתח את המיתוסים הנפוצים ביותר לגבי המחלה ולהסביר מה בהם נכון ומדוייק ומה נותר בגדר "אגדה אורבנית".
אם לא מטפלים באקנה ישארו צלקות
לא מדוייק. ישנם סוגים של אקנה הנוטים להצטלק וכאלו שפחות. למי שאין נטייה לצלקות הפצעים שעוברים יותירו לרוב כתמים (אדומים או חומים) אשר יכולים להישאר תקופה ממושכת (שנה ויותר) אך יחלפו בסוף. לעומת זאת מי שסובל מאקנה עם נטייה להצטלקות עלול לסבול מצלקת אשר תיוותר מכל פצע שמופיע (אפילו אם לא פוצץ אותו).
פיצוץ הפצעים יוביל לצלקות
נכון! פיצוץ של פצע אקנה או הוצאת החלב ממנו באופן ידני ולא מבוקר עלולה בהחלט לגרום לצלקת שקועה ("בור" קטן בעור) אשר תישאר שם הרבה אחרי שהפצע יחלוף (לעד).
אקנה נובע מאכילה לא בריאה
לא מדוייק. מזונות מסויימים נמצאו קשורים בחלק מהמקרים בהחמרת המחלה ובינהם מוצרי חלב וכן פחממות "פשוטות" (שוקולדים וכו'). אך הדבר אינו גורף. כלומר לא כל מי שסובל מאקנה יחווה החמרה בגלל הנ"ל וגם אם כל מי שסובל מאקנה יפסיק לאכול אותם- לא כולם יחוו שיפור במצבם.
אקנה ("פצעי בגרות") מתרחשים רק בגיל הבגרות
לא נכון. ישנם גלים נוספים של אקנה בגילאים מבוגרים יותר (בגילאי ה- 30 וה- 40 לרוב) אשר יכולים להיות לא פחות חמורים ובוודאי שלהפריע לא פחות לסובלים מהם.
תרופות לאקנה רק מחמירות אותו
לא מדוייק. לעיתים בתחילת טיפול תרופתי עלולה להיות החמרה קלה במצב. פצעים שהיו "חבויים" בעור מבשילים פתאום החוצה בבת אחת כחלק מתהליך התחדשות העור בעקבות הטיפול. אך מדובר למעשה ב"ירידה לצורך עלייה" שכן לאחר מכן כל אותם פצעים יטופלו למעשה יחדיו ויחלפו, ויותרו פנים נקיות ללא פצעים חדשים שמופיעים כל פעם.
אור כחול מרפא אקנה
נכון חלקית. החיידקים אשר מעורבים בתהליך האקנה ונמצאים ביחידה הפילוסבצאית אכן רגישים לאור כחול וטיפול במנורות כאלו וכן בסוגי לייזר שונים יכולים להביא להטבה וניקוי העור מהפצעים. אך מדובר לרוב בפתרון קצר טווח שכן הדבר אינו מטפל במנגנון יצירת הפצעים ולכן פעמים רבות גם לאחר אותו "ניקוי" יופיעו בהמשך פצעים חדשים. פתרון מלא המביא לריפוי צריך לתת מענה גם לסיבת היווצרות הפצעים מלכתחילה ולא רק לנוכחות הפצעים שקיימים.
תכשירים לטיפול מקומי באקנה (משחות) אינם יעילים מספיק
לא נכון. תרופות מרשם לאקנה יעילות מאוד ופועלות במגוון מנגנונים על מנת לרפא את המחלה ולמנוע הופעת פצעים חדשים. לרוב משולבים בטיפול רטינואידים (עליהם נרחיב מיד), אנטיביוטיקות כגון זינדקלין וכן חומרים כגון בנזואיל פראוקסיד אשר הוכחו כיעילים מאוד בפיתרון המחלה. במצב בו מדובר באקנה קלה (ולעיתים אפילו בינונית) אשר מערבת רק פנים (פחות מעשי למרוח שטחי גוף גדולים כגון גב וכתפיים מדי יום) אפשר בהחלט לטפל בתכשירים אלו (הניתנים במרשם רופא) עם יעילות מוכחת גבוהה מאוד!
ואם באקנה ובמיתוסים עסקינן, ישנן מעט מאוד תרופות עם כל כך הרבה התעסקות סביבן כמו הרואקוטן (אשר למעשה אינו מיובא כבר שנים- קיימים בשוק תכשירים תחליפיים המכילים את אותו חומר פעיל כמו ברואקוטן, לדוגמא התכשיר קיורטן וכן תכשירים גנריים נוספים).
פגשתי מטופלים מכל קצוות הסקאלה - מכאלו שאינם מוכנים אפילו לשמוע על התרופה בגלל חששות ממנה ועד כאלו שלא מוכנים לצאת מהמרפאה אם לא יקבלו אותה כי שום תרופה אחרת לא תעזור להם מלבדה (וכמובן כל מה שביניהם...).
התרופה היא נגזרת של ויטמין A המביא להסדרה בהתחלקות העור, הורדת הפרשת החלב וע"י כך לטיפול במנגנון העיקרי האחראי לאקנה. היא נחשבת ל"נשק יום הדין" שלנו, רופאי העור, לטיפול במחלה ומתוקף היותה כזאת אפשר לכתוב ספר שלם רק על המיתוסים שנרקמו סביבה. אנסה לגעת בנפוצים שבהם:
"הקיורטן גרם לי לצלקות"
לא נכון. כפי שהסברתי- הנטייה להצטלקות הינה אישית וכמובן שאקנה הנוטה להצטלק הינה סיבה מרכזית מדוע לבחור בטיפול בקיורטן. במקרה זה מדובר בביצה שקדמה לתרנגולת, לא להיפך. אם מטופל מגיע עם אקנה המותירה לו כבר צלקות כמובן שנבחר בטיפול היעיל והחזק ביותר שאפשר וכמובן שאם כבר ראינו צלקות בבדיקה (עוד טרם תחילת הטיפול!) הן צפויות להישאר גם לאחר סיומו. מצד שני אם לא היינו מטפלים בקיורטן- המטופל היה מסיים קרוב לוודאי עם הרבה יותר צלקות. אז כמובן שהקיורטן אינו זה שגרם לצלקות אלא "הציל" את המטופל מלסיים במצב גרוע בהרבה, עם הרבה יותר צלקות (מה שהיה קורה אם היה מקבל טיפול פחות יעיל ופצעים היו ממשיכים להופיע ולהצטלק).
אי אפשר להתאמן תחת טיפול בקיורטן
לא מדוייק. התרופה מגבירה פירוק שריר ועל כן יש להיזהר בעת פעילות גופנית מאומצת ולנטר את ערכי ה- CPK בדם (אנזים המבטא מדד לפירוק שריר מואץ). מי שרגיל להתאמן באופן מתון עוד לפני תחילת הטיפול סביר מאוד שיוכל להמשיך עם שגרת האימונים גם במהלכו (תוך מעקב כמובן). יחד עם זאת כמובן ששגרת אימונים אינטנסיבית או אימונים בעצימות גבוהה אשר מביאים בעצמם לפירוק שריר יהוו בעיה. נער שמתאמן בחדר כושר פעמיים- שלוש בשבוע באופן קבוע עוד טרם תחילת הטיפול, קרוב לוודאי יוכל להמשיך בשיגרה זו גם במהלכו.
"הקיורטן יהרוס לי את הכבד"
לא נכון. אחת מתופעות הלוואי הנדירות של טיפול פומי בקיורטן הינה הפרעה הפיכה בתפקודי הכבד. היא מתרחשת בפחות מ- 5% מהמטופלים וגם אז לרוב מעקב הדוק או הפחתה זמנית של המינון יביאו להתנרמלות בתפקודי הכבד וניתן יהיה להמשיך וליטול את התרופה ללא כל חשש. המקרים בהם נאלצים להפסיק טיפול ללא יכולת לחדשו הינם ספורים וכמובן ש"הרס של הכבד" הינו נדיר ביותר.
קיורטן גורם לדיכאון
לא מדוייק. הנושא עלה בעקבות התאבדות בן של סנאטור בארה"ב אשר יוחס לטיפול ברואקוטן והוביל לגל של מחקרים בנושא. בשורה התחתונה לא נמצא קשר ישיר בין טיפול בקיורטן ובין התפתחות דיכאון. יחד עם זאת לעיתים נדירות כן ניתן לראות ירידה קלה במצב הרוח תחת הטיפול ועל כן מטופלים הזקוקים לו והינם בעלי רקע של דיכאון צריכים ליידע את הפסיכיאטר המטפל בדבר הטיפול ולקבל את אישורו לכך וכמובן להיות במעקבו במהלך הטיפול.
מרגע שאתחיל טיפול בקיורטן כל הפצעים ישתפרו והפנים יהיו נקיות
לא מדוייק. הטיפול בקיורטן אורך זמן ולעיתים בתחילתו יכולה להיות אפילו החמרה. בהחלט נתקלים במקרים בהם כבר לאחר חודש טיפול ראשון, במינון נמוך, חל שיפור ניכר במצב- אך זהו היוצא מן הכלל שאינו בהכרח מעיד על הכלל. חשוב להגיע לטיפול עם אורך רוח והבנה שגם אם ייקח זמן- בסוף באמת הפצעים יחלפו והפנים יישארו נקיות וחלקות.
לסיכום, אקנה היא מחלת עור נפוצה מאוד ויש לה טיפולים רבים ויעילים. ההחלטה באיזה טיפול לבחור מתבססת על פרמטרים רבים החל מסוג האקנה, המשך במצבו הבריאותי של המטופל וכלה באורח החיים שלו.
את ההחלטה מוטב לבסס על מידע רפואי מהימן ולא על שמועות ומיתוסים, או במילים אחרות: במקום לטפל בתרופות סבתא או על בסיס המלצות השכנה או הדודה - עדיף שתפנו לאיש מקצוע בנושא.