השחקן עומר דץ, בנם של משה ואורנה דץ, הלך לעולמו אמש (ה') ממחלת האפילפסיה, אחת המחלות הנוירולוגיות השכיחות בעולם. במקרה של פרכוס, התסמין הבולט של המחלה, אלה הצעדים שיש לנקוט בהם שלב אחר שלב, עד להגעת צוות מד"א.
בעקבות מותו של עומר דץ: מה ידוע על אפילפסיה? | ד"ר איתי גל
אתמול כזכור הודיעו הוריו של עומר, אורנה ומשה דץ, על מותו הטראגי של בנם: ״בננו הבכור עומר דץ נמצא היום מת מהתקף של אפילפסיה. ההלם והכאב קשים מנשוא, נודה לכם על התחשבות באבלנו הפרטי".
זו כאמור אחת המחלות הנוירולוגיות השכיחות הפוקדת כאחוז מאוכלוסיית העולם, ועל פי ההערכות כ-80 אלף ישראלים. היא מתבטאת בפרכוסים חוזרים הנגרמים בשל פגם בהולכה החשמלית במוח.
הסיבות לאפילפסיה עלולות להיות רבות כשהשכיחה בהן היא גנטית, אולם היא עלולה להתרחש גם בעקבות זיהומים, חשיפה לאלכוהול או סמים, גידולים, חבלת ראש, מחלות מטבוליות, שבץ מוחי או בעיה באיזון המלחים והסוכר.
קיימים שני סוגי פרכוסים: חלקיים וכלליים. פרכוס חלקי, השכיח במיוחד אצל ילדים, נגרם בשל פגיעה באזור מסוים של המוח. פרכוס מהסוג הזה כרוך פעמים רבות בהזיות, בתחושות של ריחות בלתי נעימים, בסחרחורת או בהתפרצויות צחוק בלתי מוסברות. הפרכוס החלקי מתחלק לשני סוגים: פרכוס פשוט שכולל התכווצויות שריר של אזור מסוים בגוף יחד עם שינויים בתחושה ובמצב הנפשי; פרכוס מורכב שכולל תנועות בלתי רצוניות יחד עם שינוי במצב ההכרה – מערפול חושים עד אובדן הכרה.
פרכוס כללי נגרם בשל פגיעה ברוב חלקי המוח או בכולו וגם הוא מתחלק לשני סוגים: פרכוס פטיט מאל (Absence Epilepsy) שמתבטא בהתנתקות למשך כמה שניות. פרכוס מהסוג הזה שכיח מאוד בגיל הילדות, כשהחולה לפתע בוהה באוויר. בעבר הואשמו הילדים האלה שהם 'חולמים בהקיץ', כשלמעשה חוו התקף אפילפסיה.
הפרכוס הכללי מהסוג השני נקרא גרנד מאל (Tonic Clonic) וכולל התכווצויות אלימות של שרירי התנועה בגוף, אובדן הכרה, הפסקת נשימה לפרק זמן קצר, נשיכת הלשון, יציאת קצף מהפה ואובדן שליטה על הסוגרים.
אחרי תום הפרכוס עובר החולה פרק זמן שנקרא 'פוסט איקטאלי' ומתאפיין בישנוניות ובאובדן התמצאות וזיכרון, שחולפים לאחר כשעתיים. פרכוס מהסוג הזה הוא מסכן חיים ודורש טיפול רפואי מיידי. בלעדיו עלול החולה ללקות בחנק או באי אספקה של חמצן למוח, ואף למות. בשל האופי האלים של הפרכוס נוטים החולים לסבול מחבלות קשות,.
איבחון המחלה מתבצע על ידי בדיקת EEG בו מחובר המטופל לאלקטרודות על הקרקפת המבצעות רישום של גלי המוח. הטיפול בפרכוס כולל תרופות שונות הניתנות דרך הפה. כדי להפסיק פרכוס קיים, יש בדרך כלל צורך להזריק לחולה תרופה נוגדת פרכוסים לווריד.
אפילפסיה עשויה להיות מחלה שנמשכת כל החיים, אך הטיפול התרופתי המודרני מאפשר למרבית החולים להמשיך בחיים רגילים ולהזדקק לפחות תרופות לאורך זמן. אצל חולים שלא סובלים מפרכוסים במהלך תקופה של ארבע שנים לפחות עשוי הרופא להפסיק את הטיפול התרופתי כליל.
מה עליכם לעשות אם אדם מפרכס לידכם?
1. הזעיקו מד"א בטלפון 101, השאירו את הטלפון על רמקול והישמעו לשאלות והנחיות המוקדן.
2. הניחו כרית או חומר רך מתחת לראש החולה והרחיקו עצמים מסביבתו.
3. הטו את ראשו לאחור במידת האפשר אך לא בכוח
4. אין לנסות לפתוח את פה החולה או לרסן את ההתכווצויות: בזמן הפרכוס עלולות הלסתות להינעל בכוח של מאות קילוגרמים והוא עלול לכרות את אצבעותיכם. גם החבטות העזות של המפרכס עלולות לפגוע בכם.
5. אם החולה הפסיק לפרכס ולא נושם – התחילו בהחייאה.