האיום האיראני מתממש: האיום האיראני מתממש: טהרן הודיעה כי היא עלולה לפגוע בישראל בנשק לא קונבנציונלי בעקבות התקיפה הלילה. יכולת גרעינית מוכנה על פי דיווחים עדיין אין לממלכה האיסלאמית, ובעלות הברית של ישראל מבטיחים להגן על כל נסיון תקיפה, אך האיום הגרעיני של איראן, אם יושלם, עלול לגרום לאסון כבד, בין אם לישראל ובין אם למדינות מעליהן ישייטו טילים גרעיניים, זאת חרף שכבות ההגנה המרובות נגדה. 

תחלואת מעיים בכל הארץ: מאות מקרים על רקע ויראלי או חיידק הסלמונלה
נתניהו יכריז על "ניצחון מוחלט", ואני מאמין שהוא כבר כתב את הטקסט | בן כספית

אין כוונה להכניס לפאניקה, אבל ידע זה כוח. הנה מעט ממה שידוע על נזקי האיום הגרעיני, בתקווה שלא יתממש לעולם:

מה קורה בגוף לאחר תקיפה גרעינית?

כאשר גוף האדם נחשף לקרינה גרעינית, נוצר נזק לחומר התורשתי, ה-DNA, שנמצא בכל תאי הגוף. הנזק נגרם באמצעות שבירת ה-DNA באופן ישיר או עקיף, ויצירת חומרים רעילים הקרויים רדיקלים חופשיים, שגורמים לנזק חימצוני ל-DNA. אם הנזק התרחש רק בסליל אחד מבין השניים המרכיבים את החומר התורשתי, התא יהיה מסוגל לתקן את עצמו. אך אם הנזק נעשה לשני הסלילים, הנזק נחשב לחמור וגורם לפגיעה בחלוקת התא, ליצירת תאים פגומים או להרס עצמי של התא.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
 
קרינה עלולה לגרום גם לתהליך נוסף, הקרוי אפופטוזיס: מוות תאי מתוכנת. מדובר בתהליך בו התא "מתאבד" כיוון שהקרינה גורמת לשחרור אותות הגורמים לשבירת ה-DNA למוות מואץ של התא.
 
הפגיעה מחשיפה לקרינה מתרחשת כשרמת הקרינה היא מעל 1GY (יחידת גריי אחת). קרינה קטלנית מתרחשת כשרמת הקרינה היא למעלה מ- Gy10. החשיפה לקרינה גורמת לנזקים כלליים לגוף ולנזקים מקומיים לעור שנחשף לה. הפגיעה העורית מתבטאת בשלפוחיות, אודם וכיבים עוריים. ברמות קרינה נמוכות מופיעה הפגיעה העורית בתוך 12 עד 20 יום לאחר החשיפה, אולם ברמות קרינה גבוהות הנזק לעור והכוויות מופיעים בתוך ימים אחדים. לאחר חודשים עד שנים מהחשיפה לקרינה מתרחשים סיבוכים בכלי דם קטנים בשל הנזק לתאים המרכיבים את כלי הדם.

  הכור הגרעיני בבושהר. יכולת תקיפה בתוך חודשים (צילום: רויטרס)
הכור הגרעיני בבושהר. יכולת תקיפה בתוך חודשים (צילום: רויטרס)

 
התסמינים הראשונים: עייפות, הקאות, כאבי בטן

הקרינה הרדיואקטיבית גורמת גם לשורת תסמינים כלליים. בשלב הראשוני חש וסובל הנפגע מבחילות, הקאות, חוסר תיאבון, עייפות, שלשול, כאבי בטן והתייבשות. בחשיפה לרמות קרינה של מעל 10Gy התסמינים יופיעו בתוך חמש עד 15 דקות. ברמות קרינה נמוכות של Gy2 או Gy3 יכולים התסמינים להופיע גם 12 שעות לאחר החשיפה. חומרת התסמינים מסמלת את סיכוייו של הנפגע להחלים. אם התסמינים מרובים וחמורים מדובר בחשיפה לרמת קרינה גבוהה וקטלנית.
 
הקרינה פוגעת גם במערכת הדם. תאי דם לבנים מתים בתהליך האפופטוזיס, תהליך מוות תאי מתוכנת בו התא "מתאבד" באופן שגוי. גם תאי מח עצם נהרסים ואינם יוצרים תאי דם חדשים. בתוך מספר שבועות ממשיכים תאי דם למות. התוצאה היא דימומים פנימיים מסכני חיים וזיהומים קשים שעלולים להוביל לכשל מערכות כללי ומוות.
 
הקרינה פוגעת גם במערכת העיכול. תאים המצפים את מערכת העיכול נהרסים, תאי מח עצם אינם מייצרים תאים חדשים, כיבים מופיעים לאורך הוושט, הקיבה והמעיים. התוצאה היא שגשוג של חיידקים, זיהומים קטלניים יחד עם אובדן תיאבון, בחילות, הקאות, כאבי בטן, התייבשות, אובדן משקל ושילשול דמי.
 
בנוסף לכל אלו פוגמת הקרינה גם במוח ובמערכת העצבים ההיקפית. רמות קרינה של מעל Gy30  גורמות למוות בתוך מספר ימים. רמות קרינה של מעל Gy100  גורמות למוות בתוך מספר שעות. מנגנון המוות המדוייק עדיין לא ידוע, אך ההנחה היא שפרט לנזק הכללי לכל תאי הגוף ישנה גם פגיעה מוחית קשה, הגורמת לדימומים, בצקת מוחית והרס מוחי.

לפני מספר שנים אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה- FDA, טיפול רפואי נגד קרינה הנפלטת לאחר הפצצה גרעינית, פרי פיתוח ישראלי. הטיפול מופק משליות של יולדות ומאפשר לגוף ליצור תאי דם חדשים ובריאים, במקום אלה שנפגעו מהקרינה הגרעינית.
 
את הטיפול החדשני פיתחה חברת פלוריסטם החיפאית. המוצר הקרוי PLX-R18 מיועד לטיפול בפגיעות קרינה חמורות במקרה של הפצצה גרעינית. המחקר והפיתוח של הטיפול בוצע על בעלי חיים, מאחר שחל איסור לבצע ניסויים קליניים בקרינה גרעינית בבני אדם. תוצאות הניסויים הראו עליה משמעותית באחוזי ההישרדות של בעלי החיים שקיבלו את הטיפול.
 
הטיפול מיוצר משליות של נשים יולדות, העוברות תהליך מיוחד בסיומו מתקבלת זריקה הניתנת לתוך השריר. הזריקה ניתנת עד 96 שעות לאחר החשיפה לקרינה גרעינית והיא מעודדת יצירה של תאי דם חדשים מסוג לויקוציטים (תאי דם לבנים), אריתרוציטים (תאי דם אדומים הנושאים חמצן) ותרומבוציטים (טסיות דם האחריות על קרישת הדם).