יותר מ־50,000 חולים בשנה נתקעים במחלקות הפנימיות בבתי החולים ברחבי הארץ במשך שבועות ארוכים, ואף חודשים, מאחר ולא נמצאת עבורם מסגרת ראויה. בשבועות האחרונים העבירו הצוותים הרפואיים המוחים תמונות לא מחמיאות במיוחד מהמחלקות ואת הספירה הישירה שלהם של מספר המאושפזים במחלקות הפנימיות ביחס מטריד לתקן המיועד ומספר הרופאים, הקטנים בהרבה.
פרופ' אבישי אליס יו"ר איגוד הרפואה הפנימית ומנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים 'בילינסון', ופרופ' אביטל פאסט, מנהל השיקום של בית החולים 'איכילוב', התייחסו לנושא בתוכנית 'איפה הכסף' עם ענת דוידוב ב-103FM, וניסו להביא פתרונות יצירתיים למציאת פיתרון לבעיה הקשה של מערכת הבריאות בארץ. בהמשך עלה לשידור גם גיל חליפה שאביו בן ה־79 מאושפז במחלקה פנימית בבית חולים לאחר אירוע מוחי, וממתין שיקבלו אותו למחלקה שיקומית. 

פרופ' אבישי אליס (בי"ח בלינסון): "לא מדובר בבעיה עונתית אלא בבעיה נמשכת כל השנה. התפוסה עולה מעל ל-100% וכשבמחלקה יש כמות כזו של חולים, בניגוד למטוס שלא ממריא אם יש יותר כמות נוסעים ממספר הכיסאות, אז אתה לא יכול לתת את השירות והיחס בצורה שאתה אמור לתת למי שמגיע להתאשפז אצלך".
איך זה שתמיד בחורף מתפרץ המשבר?
פרופ' אבישי אליס (בי"ח בלינסון): "יום אחד הסוס החרוץ ביותר לא יכול לסחוב את העגלה וזה בדיוק מה שקרה כאן. מחאה אותנטית שיצאה ממנהלי המחלקות הפנימיות. יש נקודה בה שאתה לא יכול יותר לשאת באחריות ובעול הדברים. זה קרה עכשיו אך זה היה יכול גם לקרות קודם".

צילום: האיגוד לרפואה פנימית
פרופ' אביטל פאסט (בי"ח איכילוב): "המחלקה שלנו ברוב הזמן מלאה עם רשימת המתנה. יש תנודות אך הממוצע הוא 98%. חולים מועברים בשיטת המיטה החמה. מי שאין לו מיטה לא יכול לעבור לשיקום. חולה שלא מקבל טיפול אחרי אשפוז ממושך נחלש. הבעיה הייתה יכולה להשתפר אילו היו טיפולים פיזיותרפים רבים יותר במחלקות. בסופו של דבר הכל קשור לכסף ולהחלטה ממשלתית על איפה להשקיע אותו".
המחסור בתקצוב במערכת הבריאות מלווה אותנו זמן רב ונראה שאף אחד לא רוצה לפתור אותו. תמיד עולה השאלה מאיפה יביאו את הכסף. מה להערכתם צריך לעשות?
פרופ' אבישי אליס (בי"ח בלינסון): "יש להבין שהבעיה המרכזית של מערכת הבריאות זה המחלקות הפנימיות. עד היום לא התעסקו בבעיה המרכזית, אלא בדברים חשובים פחות. המחלקות הפנימיות הן הלב של האשפוז הציבורי במדינת ישראל".
פרופ' אביטל פאסט (בי"ח איכילוב): "השקעה בתשתיות וכוח אדם. אנחנו מערכת שדורשת צוותים גדולים של רופאים, קלינאים, מכוני טיפול ועוד. הכל בסוף מתורגם להחלטה האם להשקיע בצורה ניכרת או לא".

גיל חליפה (שאביו ממתין לשיקום): "אבי עבר אירוע מוחי ולפני שבוע הוחלט שיש להעביר אותו לשיקום. הוא בפנימית ב' בשיבא אך המחלקה אינה מיועדת לשיקום. במקום שקלינאי תקשורת ופיזיותרפיסט יהיו סביבו הוא מקבל טיפול כמה שעות בלבד. שיקום לא צריך להתרחש במחלקה פנימית. האחים מבצעים עבודה סיעודית והאחות עושה עבודה פסיכולוגית ואין לנו טענה אליהם כי מדובר בנבחרת מצוינת אך המטופל כבר יכל להיות במחלקת שיקום ואולי אפילו כבר ללכת. כולנו גם מפסידים מבחינה כלכלית מזה. אתה דואג במסעדה ובמפעל שהכל יזרום. כאן הכל נתקע. אבי זקוק לשיקום והפנימית לא יכולה לשקם אותו. בינתיים אנחנו מחכים".

למערכת אין יחסי הציבור טובים. מספיק שמערכת הביטחון תצייץ על איום ביטחוני מיד יתקצבו אותה. במערכת הבריאות זה אחרת למרות שזה פוגע בחוסן הלאומי לא פחות. איך משנים?
פרופ' אביטל פאסט (בי"ח איכילוב): "כרגע צריך להצטרף אלינו, למחות ולא להרפות. פוליטיקאים רבי דרג מגיעים לבתי החולים וזוכים לטיפול שונה מאנשים פרטיים. מקצוע השיקום במצוקה, אין מספיק רופאים ואין מספיק מיטות. זהו מקצוע שאינו נמצא באור הזרקורים וזקוק לתקצוב".
פרופ' אבישי אליס (בי"ח בלינסון): "ראש הממשלה הוא גם שר הבריאות. שיבוא ויתייצב במחלקה הפנימית בכל שעה ביום ויסתכל לרופאים, לאחיות ולחולים בעיניים".