זה לא סוד שההשפעה שיש לסטרס (תעוקה) כרוני על מצבנו הרגשי והפיזיולוגי יכולה להיות מזיקה עד מאוד. מחקרים רפואיים שפורסמו בעבר אף גילו כי חשיפה ללחץ ממושך עלולה להאיץ את ההתקדמות של גידולים סרטניים. לאחרונה נרשמה פריצת דרך של ממש: חוקרים מסין טוענים כי גילו את המנגנון האחראי להשפעה של לחץ כרוני על תמרוץ גידולים הסרטניים. לטענת החוקרים, רובם מאוניברסיטת דאליאן ללימודי רפואה בסין, המנגנון כרוך בהורמון מסוים, האפינפרין (או בשמו הידוע, אדרנלין), שמסייע ל"שגשוג" של תאי הגזע הסרטניים.
 

כפי שעולה מהמחקר, שפורסם בכתב העת "The Journal of Clinical Investigation", הורמון זה מיוצר באופן מוגבר במצבים של תעוקה. נוסף לכך, כשהוא נקשר לקולטן שלו (ADRB2), האינטראקציה מגבירה את ייצור האנזים LDH, שמיועד להעניק לשרירים מעין זריקת אנרגיה במקרי סכנה (שמאפשרת לאדם לברוח או להילחם). 
 

אולם למרבה האירוניה, לאותה זריקת אנרגיה יש תוצר לוואי בדמות תרכובת אורגנית, חומצה לקטית - שבמקרה של אנשים עם סרטן, התאים הסרטניים למעשה ניזונים ממנה והיא מספקת לסרטן אנרגיה כדי לגדול. החוקרים גילו שלאדם שסובל מלחץ כרוני, תהיה כמות מוגברת של האנזים LDH, שבתורו יפעיל את הגנים הקשורים לגדילה של הסרטן ויאפשר את התקדמות הגידול.
 

הניסוי העיקרי של חוקרים אלו התבצע עם קבוצת עכברי מעבדה, שבשלב הראשון נכלאו בכלוב קטן שהגביל את תנועתם בצורה ניכרת, ויצר תחושות מועקה. בתום שבוע, חולקו העכברים לשתי קבוצות, כשהראשונה נותרה באותם תנאים, וכך נוצר מצב של סטרס כרוני מתמשך, ואילו העכברים בקבוצה השנייה הועברו לכלוב נוח, גדול ומרווח, כדי להפיג את תחושת הלחץ ולאפשר להם לשמש קבוצת ביקורת למחקר, וזאת למהלך חודש שלם.
 

המדענים זיהו אצל העכברים הדחוקים לא רק שינויים התנהגותיים שהעידו על דיכאון ומתח, אלא גם גידולים סרטניים גדולים יותר מאשר מקביליהם בקבוצה השנייה כאשר נוסף לכך התקדמו הגידולים בקצב מהיר יותר. אצל אותה קבוצת עכברים נצפו יותר תאי גזע סרטניים מאשר בקרב מקביליהם. 
 

בשלב הבא, החוקרים ביקשו לאשש את ממצאיהם על בסיס רמות האפינפרין בדגימות דם של 83 אנשים שחלו בסרטן השד. הם מצאו (באמצעות דגימות ביופסיה בדיעבד) שלאנשים עם רמות גבוהות של ההורמון הייתה נוכחות מוגברת של האנזים LDH בגידולים הסרטניים.
 

למרות זאת, ישנו גם צד מעודד למחקר: החוקרים גילו (במהלך ניסוי המעבדתי) שצריכת ויטמין C חסמה את ייצור ה־LDH. כשהממצא נבחן שוב על עכברי מעבדה, הוא נשמר. כשהוזרק לעכברים שנמצאו בתעוקה ויטמין C, הגידול הסרטני התכווץ.