כל אדם שמגיע לרופא במטרה לקבל ייעוץ ו/או טיפול רפואי, בין אם בקופת החולים, בבית חולים או באופן פרטי, מצפה מאיש המקצוע שיושב מולו לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר ותוך דאגה מקסימלית לבריאותו. למרבה הצער, כשבוחנים את העובדות בשטח ובראשן את העלייה הניכרת במקרי הרשלנות הרפואית במדינתנו, נראה שהשאיפה הזו רחוקה מלהתגשם. הרופאים, אלו שאמונים על שלומנו ושבידיהם בלית ברירה אנו מפקידים את גופנו (וגם את נפשנו), עושים יותר מידי טעויות, שבסופו של יום עולות לנו ביוקר וגובות מאיתנו המטופלים מחיר כבד.

זה נכון שלפני הכל כולנו בני אדם ומעצם היותנו אנשים ולא מכונות, אנחנו טועים. אבל ויש פה אבל גדול - כשמדובר במקרי רשלנות רפואית, לטעויות של הרופאים יש השלכות הרות גורל. אותן טעויות, עלולות להפוך את חייו של מטופל שנגרם לו נזק בלתי הפיך בשל איחור באבחון מחלה, קבלת טיפול רפואי רשלני, רשלנות בניתוח וכיוצא בזה וכן את חייו של תינוק שנולד בעוולה בעקבות רשלנות במעקב הריון ו/או בלידה וכך גם את חייהם של יתר בני המשפחה, לחיים מלאי כאב, סבל וייאוש.
מותר לטעות, אבל מוכרחים לקחת בחשבון שעל טעויות צריך לקחת אחריות ולשלם, תרתי משמע. עם זאת ועל אף שבמקרים מסוימים ברור למטופלים ואף לגורמים הרפואיים שאחראיים על הנזק שמדובר ברשלנות רפואית מובהקת, לא אחת המוסדות הרפואיים בארץ מתנערים מאחריות ובוחרים במודע לפעול בטקטיקה של הטעיה מכוונת, הסתרת עובדות, ניצול ציני של חוסר הידע המשפטי של האזרח הקטן, מתן חוות דעת רפואיות לא מבוססות ואף סותרות ושימור של קשר השתיקה. הטקטיקה הזו מותירה את המטופלים עם קושי ממשי בהתמודדות מול מקרי רשלנות רפואית ובפרט בשל ההרגשה שפשוט אין להם על מי לסמוך.
נשאלת השאלה איך ייתכן שבמדינה מתוקנת ומפותחת, שמתיימרת להוביל בתחומי הבריאות והרפואה בין מדינות ה-OECD, המצב עד כדי כך עגום ויתרה מכך, מדוע אנו נאלצים להסתובב עם תחושה שבמקום לעבוד בשבילנו, הרופאים בעצם עובדים עלינו. למה לכל הרוחות ילדים תמימים, הורים צעירים ומבוגרים שחוו מקרי רשלנות רפואית, נדחקים לשוליים, נענים בתירוצים משונים והולכים לאיבוד בין מילים מכובסות וביטויים רפואיים שרובנו לא באמת מבינים את משמעותם.
עורך הדין עופר סולר, שותף בכיר במשרד סולר קפלינסקי רשלנות רפואית ועורכת הדין אדרה רוט, שניהם בעלי התמחות מיוחדת בתחום הרשלנות הרפואית, החליטו שהגיע הזמן לחשוף את העובדות שאף אחד לא רוצה שתדעו על מקרי רשלנות רפואית בארץ ולדבר בגובה העיניים על הסיבות שבגינן המציאות הרפואית בישראל נמצאת בגרף הידרדרות מסוכן להחריד. זאת, בתקווה, על מנת שהגברת המודעות והעלאת השיח לכותרות, יגרמו סוף כל סוף לגופים הרלוונטיים לנקוט צעדים פרקטיים, שיובילו לשינוי ויפה שעה אחת קודם.

עלייה ניכרת במספר תביעות הרשלנות הרפואית בארץ
לצד העלייה במספר מקרי הרשלנות הרפואית, אין מחלוקת כי במהלך השנים האחרונות חלה גם עלייה מרשימה בכמות התביעות בגין רשלנות רפואית בישראל, עלייה של 30% בכמות התביעות המוגשות בתוך עשור אחד בלבד. על פי נתוני משרד הבריאות ומשרד האוצר, בשנים 2005-2015 חלה עלייה של כמעט פי 2 בסך התשלומים עבור תביעות בגין רשלנות רפואית, בזמן שבאותן שנים מספר התביעות עלה כמעט פי 3.5. מעבר לכך, הסכומים ששולמו בגין כל תביעה עלו גם הם באופן משמעותי. לפי נתוני חברת "מדנס", בשנת 2005 התשלום הממוצע לתובע עמד על 231,000 ₪, בשנת 2010 עמד הפיצוי על סך של 393,000 ₪, בשנת 2015 עמד הפיצוי הממוצע לתובע על סך של 447,000 ₪ ובשנת 2016 עמד הפיצוי על סך של 521,000 ₪.

לכאורה, מקריאת הנתונים הללו אפשר להתרשם כי בתי המשפט מוצפים בתביעות רשלנות רפואית וכמעט כל מקרה של התרשלות בטיפול מגיע לערכאות. לדאבוננו, מדובר ברושם מוטעה לחלוטין, שכן, ככל הנראה המציאות בין כותלי בתי המשפט שונה באופן מהותי. הרחבת האחריות הרפואית בשילוב הגברת המודעות הציבורית, הובילו לעלייה חדה במספר תביעות הרשלנות הרפואית שמוגשות לבתי המשפט בישראל, אך הפערים בין כמות מקרי הרשלנות לבין כמות התביעות המוגשות, עדיין עצומים.
כדי להמחיש את הפערים האמורים, ראוי להתייחס לארצות הברית, מולדת התביעות בגין רשלנות רפואית, שם ממצאים אמפיריים בדמות סדרת מחקרים בהרווארד, גילו שכ-14% בלבד מנפגעי הרשלנות הרפואית אכן מגישים תביעות. הממצא האמור היה כל כך מפתיע ובלתי צפוי ומאחר והתייחס לניו יורק שם הוגשו כ-30,000 גיליונות של חולים. לאחר מכן, חזרו על המחקר גם במדינות יוטה וקולורדו, שם הוגשו כ-20,000 גיליונות חולים והרי זה פלא, הנתונים שהתקבלו היו דומים.
עוה"ד עופר סולר מתייחס לדברים וקובע שההערכות הן כי גם בישראל הנתונים דומים ותביעות הרשלנות הרפואית המוגשות, על אף מספרן העולה מדי שנה, הינן בבחינת קצה הקרחון בלבד של מקרי הרשלנות הרפואית בפועל. "את העלייה במספרן של תביעות בטענת רשלנות רפואית ניתן לייחס למודעות הגוברת של הציבור לזכויותיו ולאפשרות לערוך ייעוץ עם רופא נוסף. ההכרה הזו גוברת בכך שניתן לקבל את התיעוד הרפואי של המטופל על פי חוק זכויות החולה וכן בשל העלייה בפרסומים בתקשורת בנושא של רשלנות רפואית, מהפכת המידע באינטרנט והצמיחה באוכלוסייה".

עוה"ד אדרה רוט מחדדת: "הסיבות לעלייה במספר התביעות בגין רשלנות רפואית בארץ ברורות. הגברת המודעות לנושא והחשיפה של הציבור למידע זמין ועדכני, הן במדיות הדיגיטליות והן ברשתות החברתיות ובכלל זאת חשיפה תקשורתית ופרסום של פסקי דין ודוחות דוגמת דו"ח הזיהומים שחשף משרד הבריאות אודות זיהומים בבתי החולים וכן דו"ח המיילדות בישראל לשנת 2017, שפורסם בנובמבר 2018 במסגרת הכינוס השנתי של החברה הישראלית לרפואת האם והעובר ובשיתוף עם האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה, חשובות ביותר. בנוסף, העובדה שחלה עלייה ניכרת בסכומי הפיצויים, שבירת קשר השתיקה בין הרופאים והתפתחות זכויות היסוד של הפרט מבחינה משפטית, הביאו גם הם מן הסתם לעלייה בכמות התביעות".

הסבר נוסף יכול להיות קשור לכך שרופאים נוטים להעלים מידע ולא לספר למטופלים כשחלילה נעשית טעות. במסמך שפרסמה וועדת ההיגוי בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות נכתב: "הפגיעה ביחסי האמון עומדת בבסיס רוב תביעות הרשלנות נגד רופאים. עם זאת, רפואה אינה מדע מדויק ולכן אין היא יכולה לערוב להצלחה מוחלטת של כל טיפול וטיפול. תקלות בטיפול רפואי הן בלתי נמנעות לעיתים ולא כל משגה או תקלה בטיפול רפואי מהווים בהכרח רשלנות רפואית".

רוב תביעות הרשלנות הנן בתחום הגניקולוגיה והמיילדות
לצד העלייה במספר תביעות הרשלנות הרפואית בכלל, חלה עלייה במספר התביעות בתחום הגניקולוגיה והמיילדות בפרט. תחום הגניקולוגיה והמיילדות הוא אחד התחומים המרכזיים בתביעות רשלנות רפואית ו-57.4% מכלל התביעות שמוגשות בעקבות רשלנות רפואית הנן בתחום מיילדות וגניקולוגיה. לפי נתוני חברת "מדנס", המרכזת חלק עיקרי מתביעות הרשלנות הרפואית בישראל, תחום המיילדות והגניקולוגיה הינו השני בשכיחותו מבחינת נושא התביעה לפי מקצועות רפואיים, עם 12% מהתביעות, כשמקדים אותו רק תחום רפואת השיניים עם 16% מהתביעות ובפער ניכר מהתחום השלישי במדד זה - כירורגיה כללית עם 6% מהתביעות. מדובר אמנם בנתונים אשר נאספו בעשור הקודם ואולם ההערכה היא שהנתונים בשנים האחרונות דומים.
כמו כן, שיעור הסיכון הכספי לחברות הביטוח והפיצויים הנפסקים גבוהים משמעותית בתביעות במקרים של מיילדות בהשוואה לתביעות במקצועות רפואה אחרים. רק כדי לסבר את האוזן, גובה הפיצוי בתביעות של גניקולוגיה ומיילדות עומד על סך 1.4 מיליון ₪ לעומת חצי מיליון ₪ בתיקי רשלנות רפואית אחרים. בנוסף, תחום הגנטיקה והייעוץ גנטי הנושק ומקביל לגניקולוגיה במקרים רבים, שכן הוא עוסק בתכנון ומעקב הריון, תופס בשנים האחרונות מקום של כבוד ברשימת המקצועות המובילים את היקף תביעות הרשלנות הרפואית המוגשות.
עוה"ד עופר סולר קובע: "ההשלכות הבריאותיות וכמובן הכלכליות של פגיעה בלידה בתינוק הינן משמעותיות באופן בולט בהשוואה לתחומים אחרים ברפואה ומכאן ככל הנראה מגיעה המודעות הרבה יותר של הציבור לאפשרות תביעת רשלנות רפואית במקרים בהם נגרם נזק בעת הלידה או בשל מעקב הריון לא ראוי. ההליך של הריון ולידה אינו נתפס בציבור (ובצדק) כהליך של מחלה או פתולוגיה, אלא להיפך - כאירוע משמח ואופטימי והציפייה היא לסיום ההיריון והלידה בבריאות מלאה של האם והתינוק. כאשר ההיריון או הלידה מסתיימים אחרת נוצרת אכזבה אשר לעיתים קרובות מתורגמת עד מהרה לניסיון לאתר את האחראיים לכך ובהפניית אצבע מאשימה למערכת הרפואית".
עוה"ד אדרה רוט מתייחסת לדברים: "כאמור, אלו התביעות המשמעותיות ביותר מבחינת ההיקף הכספי, שכן הנזק לתינוק בן יומו ילווה אותו ואת בני משפחתו לשארית חייהם. השאיפה להביא יילוד בריא לעולם הינה אוניברסלית ונוגעת בכל אחד מאיתנו. כמו כן, משך הזמן בו ניתן לפעול להגשת התביעה הינו ארוך ביותר ולמרות הלכת המר, שהפכה את תביעת היילוד לתביעת ההורים בכך שביטלה את זכותם של ילדים להגיש תביעה בגין הולדה בעוולה וקבעה שההורים הם אלו שיצטרכו להגיש את התביעה, עדיין רשלנות הנגרמת במהלכה של לידה מקימה זכות תביעה למשך 25 שנים, בשונה מ-7 השנים הרגילות אשר נקבעו בחוק ההתיישנות".

עו"ד סולר מוסיף: "מה שכן, חשוב כמובן להבין כי לא כל מקרה של הריון ולידה אשר מסתיימים בכך שהאם או התינוק אינם בריאים הינו בהכרח תוצאה של התרשלות בטיפול. גם כיום יש מחלות גנטיות ומומים מולדים אשר לא ניתן לאתר בעובר במהלך ההיריון או שאין סיבה לנסות ולאתרם בהיעדר היסטוריה משפחתית או גורמי סיכון. כמו כן, גם סיבוכים בלידה אינם תמיד צפויים וניתנים לטיפול ובכל אופן, אני באופן אישי תמיד ממליץ להתייעץ עם עורך דין רשלנות רפואית מנוסה כדי לבחון את פרטי התיק הספציפי, לפני שממהרים לרוץ ולתבוע".

עורכת הדין אדרה רוט  קרדיט צילום : יח
עורכת הדין אדרה רוט קרדיט צילום : יח

המטופלים צוברים כוח והרופאים נוקטים ברפואה הגנתית
המונח רפואה הגנתית נולד כאשר המוסדות הרפואיים והגורמים המבטחים אותם החלו להבין כי היקף התביעות בגין רשלנות רפואית עולה והם חשופים לתביעות במקרים של התרשלות בטיפול אשר בעבר לא גררו תביעות ותשלום פיצויים. הטענה של המוסדות הרפואיים היא כי בשל החשש מתביעות בגין רשלנות רפואית, הרופאים מפנים את המטופלים לבדיקות מיותרות ויקרות שגוזלות משאבים מהמערכת הרפואית ומעמידות את המטופלים בסיכון מיותר בחלק מן המקרים. מנגד עולה הטענה כי המערכת הרפואית משפרת את עצמה ואת הטיפול הרפואי כלקח מתביעות רשלנות רפואית וכי הרופאים הופכים בשל חרב התביעה האפשרית לזהירים, שקולים ומקצועיים יותר.
"לדעתי אי אפשר לבטל לחלוטין את הטענה בדבר רפואה הגנתית, אשר ככל הנראה מתעוררת מדי פעם במקומות שונים במערכת כתגובה לפסק דין כזה או אחר ואולם אני סבור כי בסופו של יום מדובר בתופעה שולית יחסית, שהיקפה על גבול הזניח בפרט אל מול התועלת שמפיקה המערכת ומפיקים המטופלים מהשיפורים והלקחים שמפיקה המערכת בשל תביעות רשלנות רפואית", אומר עו"ד עופר סולר. "את מעמדו של המטופל כיום אל מול הרופא אי אפשר בכלל להשוות לזה שהיה קיים לפני שלושים שנה וזאת אמנם גם בשל מהפכת המידע והאינטרנט, אך במידה רבה מאוד גם בשל הידיעה וההכרה בעובדה כי העידן בו הרופא היה קובר את טעויותיו (לעיתים תרתי משמע), חלף ועבר מן העולם".

עו"ד אדרה רוט מתייחסת גם היא לדברים ומוסיפה: "כשאומרים רפואה הגנתית מדובר בעיקר בסמנטיקה. רפואה מתגוננת אינה מילת גנאי באם היא אינה באה על חשבון רמת הטיפול הרפואי הניתן לחולה. על סטנדרט הטיפול הרפואי להישמר ולהינתן לחולה ולמטופל וכפי שאנו יודעים, רפואה הגנתית או רפואה נכונה, אינן מילות קסם. ברפואה יש אסכולות שונות ודעות שונות ובסופו של יום כל רופא יודע האם הטיפול שניתן עומד בסטנדרט הקיים והאם הינו בגדר רפואה נכונה. לראייתי, אם הוא ממלא אחר הגדרת הרפואה המתגוננת זה אינו מעלה או מוריד מהעניין".
כפי שכבר ציינו, גם כיום עדיין היקף תביעות הרשלנות הרפואית המוגשות הוא נמוך בהשוואה למקרי הרשלנות בטיפול המתרחשים בפועל והמערכת הרפואית מודעת לכך היטב. הטענות לרפואה הגנתית באות במידה רבה מאוד מתוך חשש כי המגמה תימשך ויותר מקרים של התרשלות בטיפול יתורגמו לתביעות רשלנות רפואית, על כל העלויות הכרוכות בכך למערכת הרפואית.

עוה"ד סולר ממשיך: "מטבע הדברים, אף אחד לא אוהב שתובעים אותו ובאים אליו בביקורת, גם אם היא מוצדקת והמערכת הרפואית אינה שונה במקרה הזה. אי אפשר גם להתעלם מכך שאכן לעיתים למרבה הצער מוגשות תביעות רשלנות רפואית לא מוצדקות ואפילו מופרכות, אשר גורמות עוול למערכת הרפואית. תביעות לא מבוססות ולא נכונות פוגעות באותה מידה גם בתובעים אשר יש להם עילת תביעה מוצדקת וראויה, שכן הן יוצרות גישה עוינת מצד מערכת המשפט ומצד המערכת הרפואית לכל התביעות בגין רשלנות רפואית. בחלק מן המקרים משמשות תביעות הסרק הללו כדוגמא ומופת בידי המערכת הרפואית לעוול ולנזק שנגרם לה בידי 'עורכי הדין תאבי הבצע ותובעים לא אחראים', לדבריה.

בסופו של דבר, במאזן הכוחות בין הרופא לבין המטופל הכף נוטה עדיין בבירור לטובת הרופא מבחינת פערי הידע והכוח והמצב אשר שרר שנים רבות לפיו למטופל לא הייתה כל דרך להשפיע על מאזן הכוחות הזה, גרם לנזקים עצומים הן למערכת הרפואית והן למטופלים. העידן החדש בו המטופל הינו בגדר לקוח, בין היתר בזכות האפשרות שטיפול רשלני בו עלול להסתיים בתביעה הכרוכה בעלויות, שיפר ומשפר את המערכת וגורם לה שוב ושוב לבחון את עצמה ולבדוק את אופן התנהלותה ומכאן המונח רפואה נכונה הוא בעיני הראוי והנכון ולא רפואה מתגוננת".

פרופסור רונן אברהם מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת טקסס באוסטין, התייחס לדברים: "הבעיה המיוחדת למערכת הבריאות היא שהרופאים חיים תחת הנחת עבודה מוטעית, שכל הזמן תובעים אותם שלא בצדק ושבית המשפט אוטומטית פוסק נגדם. אבל שוב, זה פשוט לא נכון. לרוב המוחלט של הקורבנות של רשלנות רפואית אין בכלל גישה למערכת המשפט. אפילו בסטטיסטיקות שפורסמו לקראת כנס הרשלנות הרפואית שנערך השנה - שיעור הניצחון של התובעים הוא 48%. כך שברוב המקרים הרופאים מנצחים.

הדרך הנכונה ביותר להקטין את מספר התביעות בגין רשלנות רפואית היא להקטין את הרשלנות הרפואית, כלומר, לשפר את מערכת הבריאות ולא את מערכת המשפט. צריך להבין שהרבה פעמים רואים צל הרים כהרים. אין ראיות לכך שיש תביעות שווא, אז בואו נתאמץ במטרה להקטין את כמות התאונות ולא את מספר התביעות, כי אין הרבה מהן, בטח שלא תביעות סרק".

סיבוך בלתי נמנע או רשלנות רפואית ומתי כדאי לתבוע?
כדאי לדעת מה ההבדל בין סיבוך בלתי נמנע לבין רשלנות רפואית, כדי להבין האמנם יש עילה לתביעה. ככלל, כל טיפול רפואי, למשל ניתוח, כרוך בסיכונים ועלול לגרור סיבוכים שונים. המטופל נעדר הידע הרפואי אינו יכול בחלק מן המקרים להבחין בין טיפול רפואי אשר הסתיים בנזק בשל התרשלות של הגורם המטפל ובין סיבוך רפואי אשר אינו בר מניעה ולא נגרם בשל התרשלות.

"סיכון בלתי נמנע או סיבוך מוכר הם חלק מהסיכונים הכרוכים במקצוע הרפואה וכל בר דעת חייב להבין זאת", מסבירה עורכת הדין אדרה רוט. "אני מאמינה שהמערכת הרפואית פועלת לטובת החולים ואף רופא אינו מבקש לפגוע בחולה באופן מכוון. עם זאת, לעיתים נאלצת המערכת לבצע פעולות מסוימות בתנאים לא תנאים ואפילו פעולות מצילות חיים עלולות לגרום לנזקים. יש טעויות וסיבוכים מוכרים שהם לגיטימיים ואף עורך דין לא פועל להגשת תביעות במקרים כאלו, אבל ישנם הרבה מאוד מצבים שבהם מוכרחים לתבוע כי מדובר ברשלנות רפואית ולא בסיבוך בלתי נמנע".

עורך דין עופר סולר מוסיף: "בהתייעצות עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית, יכול לרוב המטופל לקבל תשובות האם הנזק שנגרם לו בעקבות הטיפול הרפואי הינו תוצאה של התרשלות בטיפול או סיבוך. עורך דין יוכל לסייע בקבלת מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים שיוכל להבהיר לעורך הדין ולמטופל את נסיבות התרחשות הנזק והאם הטיפול הרפואי שקיבל היה ראוי. בחלק מן המקרים, מתרחש סיבוך רפואי אשר אינו בהכרח תוצאה של התרשלות בטיפול הרפואי, לדוגמא דימום אחרי ניתוח, שהינו סיבוך מוכר וידוע, אולם לעיתים בשלב זה של הופעת הסיבוך הגורמים הרפואיים מתרשלים בזיהוי ואבחנת הסיבוך ובטיפול בו ובשל כך נגרם נזק למטופל. מקרים כאלו יכולים גם הם להוות בסיס לתביעת רשלנות רפואית".
ההערכה של היקף הפיצויים הצפוי בתביעת רשלנות הינה מלאכה המצריכה ניסיון משמעותי מצד עורך הדין בטיפול בתביעות רשלנות רפואית. ההערכה כוללת בתוכה בדיקה של היקף הנזק אשר מושפע מטבע הדברים מגורמים רבים דוגמת גיל הנפגע, סוג הנכות שנגרמה ושיעורה, השפעתה של הנכות שנגרמה על יכולת השתכרותו של הנפגע וכן על הצורך בקבלת עזרה וטיפול סיעודי. גם לנתוני שכרו של הנפגע טרם המקרה יש כמובן משמעות וכך גם לעוד נתונים רבים כמו הצורך בעזרים רפואיים מיוחדים, הצורך בטיפולים רפואיים יקרים במיוחד וכך הלאה.

הערכה רצינית של היקף הפיצויים הריאלי תבוא בדרך כלל לאחר איסוף התיעוד הרפואי ובחינת המקרה בידי מומחה רפואי מתאים. להערכת סיכויי התביעה להתקבל ולשאלת האחריות משמעות רבה מבחינת הערכת היקף הפיצויים, שכן מטבע הדברים בתביעה מבוססת ובעלת סיכויים רבים להתקבל יש להניח כי גם בפשרה סכום הפיצויים שישולם יהיה קרוב יותר לסכום הנזק המלא.

למה כל כך הרבה תביעות מסתיימות בגישור ולא בפסק דין?
בעשור האחרון יותר ויותר תביעות רשלנות רפואית אינן מסתיימות בפסקי דין אלא בהסדרי פשרה בין הצדדים, אשר הינם לרוב תוצאה של הליך גישור. הליכי הגישור הפכו פופולאריים ומקובלים יותר בתביעות רשלנות רפואית משום שעורכי דין, המייצגים הן תובעים והן נתבעים בתביעות רשלנות רפואית, גילו שוב ושוב כי הם מקבלים פסקי דין בלתי צפויים בבתי משפט, במיוחד כאשר התביעה מתנהלת בפני שופטים אשר ניסיונם בתחום תביעות הרשלנות הרפואית מוגבל.
עו"ד סולר מסביר: "תביעות אשר היו נראות כבעלות סיכוי רב להתקבל נדחו ולפעמים נפסקו סכומי פיצוי גבוהים באופן חריג או נמוכים בצורה קיצונית. אי ודאות זו הביאה לעיתים את שני הצדדים לשקול שוב את הכדאיות של קבלת פסק דין בתיקים האמורים והבליטה את הכדאיות של הגעה להסדר".
הליך גישור שמתנהל בהסכמה בין הצדדים מאפשר לצדדים לבחור מגשר שהינו מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית ולמרות שמגשר זה כמובן אינו בעל סמכויות כשל שופט והצעותיו אינן מחייבות את הצדדים, הרי שהצעה סבירה מצד מגשר מנוסה אשר משקללת בתוכה בצורה ראויה את סיכוני וסיכויי התביעה, מסייעת בחלק גדול מן המקרים לסיום התיק בפשרה ומייתרת קבלת פסק דין. מדובר בהליך מהיר יותר, מקצועי יותר ויעיל יותר לכל הצדדים. כך או כך, כשמחליטים לבחור בהליך של גישור ופשרה על פני מלחמה עקרונית עד לפסק הדין, יש שיקולים שמוכרחים לקחת בחשבון.

עו"ד סולר ממשיך: "עורכי דין המייצגים תובעים בתביעות רשלנות רפואית נוהגים לעיתים להתרברב בפרסומיהם בגישה לוחמנית וחסרת פשרות בבחינת 'מלחמה עד הסוף המר'. זוהי גישה או מראית עין אשר לדעתם תקנה את לבם של מתעניינים בשכירת שירותיהם ותעניק להם עדיפות על פני אחרים. לדעתי אין ספק כי עמידה איתנה על זכויות התובעים בתוקף לאורך ההליך היא חשובה מאין כמוה וזוהי הגישה הראויה, אולם אסור לשכוח כי בסופו של יום מטרת ההליך המשפטי אינו עצם העימות המשפטי או חינוך והענשת הצד שכנגד, אלא השגת פיצוי מרבי לתובע הנפגע.

התובע הנפגע זקוק לפיצוי כאוויר לנשימה והפסד חלילה בתביעה מבחינתו הינו אסון של ממש בעוד שלחברת הביטוח תוצאות התיק אינן כה גורליות. לכן, לצד ניהול קשוח ובלתי מתפשר של המשא ומתן אל מול הצד שכנגד, מוטלת על עורך הדין המייצג תובע בתביעת רשלנות רפואית החובה גם לשקול בעיניים פקוחות את הסיכונים והסיכויים הטמונים בתביעה ובניהולה ולהסבירם היטב לתובע על מנת שזה יקבל בסופו של דבר החלטה מושכלת אם לנהל את התביעה עד לקבלת פסק דין על הסיכויים והסיכונים או לסיים את התיק בפשרה ראויה".

עוה"ד אדרה רוט מצטרפת ומוסיפה: "מלחמות עקרוניות לא בהכרח מביאות לתוצאות טובות יותר, בכל מובן שהוא. גישור מקצועי, המציע פשרה ראויה והוגנת, מיטיב עם הצדדים כולם. מגשר בעל ניסיון עדיף לעיתים על שופט שאינו מנוסה בתחום הספציפי. קבלת 90% מהפיצוי או אפילו 60% מהפיצוי עדיף על פני דחייתה של תביעה חלילה. אם שואלים אותי, פשרה ראויה - זו מילת המפתח".

בסופו של דבר בשלב בו שוקלים פשרה לעורך הדין המייצג את התובע יש כבר מספיק נתונים להעריך את התיק באופן ראוי, שכן מלוא חוות הדעת הרפואיות כבר התקבלו וזהו השלב בו הוא יכול לתת לתובע הערכה מדויקת יחסית של התביעה הן מבחינת היקף הנזק והן מבחינת סיכויי התביעה להתקבל.

מה ניתן לעשות על מנת למנוע את מקרה הרשלנות הבא?
מחקרים רבים מוקדשים לכלים אשר ניתן להפעיל ולאמץ כדי להקטין ולצמצם את מספר מקרי הרשלנות הרפואית. ניתן לחלק את הכלים לאמצעים שהמטופל ומשפחתו יכולים לנקוט וכלים אשר עומדים לרשות הצוות הרפואי והמערכת. אותם מחקרים קובעים כי קושי בתקשורת בין המטופל לצוות הרפואי הוא אחד הגורמים העיקריים התורמים לטעויות בטיפול והתרשלות בטיפול.
ההנחה הרווחת בציבור בדבר חשיבותו הרבה של מלווה למטופל בעת אשפוז בבית חולים וגם בעת בדיקות או טיפול במסגרות דוגמת קופת חולים, מקבלת גם היא אישור במחקרים אלו. המטופל בחלק עיקרי מן המקרים סובל מכאב, חרדה או נתון להשפעת תרופות, מה שמקשה על התקשורת עם הצוות הרפואי, פוגע בקבלת אנמנזה תקינה מהמטופל ופותח פתח לאין ספור אפשרויות של שגיאות בטיפול אשר עלולות להזיק למטופל.

עו"ד עופר סולר מחדד: "בנושא התקשורת עם הצוות המטפל ניתן לסכם בקצרה כי כדאי ורצוי שהמטופל יהיה מצויד בכל מקרה של טיפול בידי צוות רפואי באבחנות הרפואיות העיקריות שלו ורשימת תרופות שהוא נוטל. מעבר לעניין התקשורת, חשוב וראוי שהמטופל והמלווה אותו יהיו מסוגלים גם למידה מסוימת של ספקנות ויכולת לשאול שאלות ולבקש הבהרות מהצוות המטפל, כמו גם להטמיע כי במקרים מסוימים אפשר ואפילו כדאי לבקש חוות דעת רפואית שנייה".

עורכת הדין אדרה רוט מוסיפה: "אין לי ספק כי תביעות הרשלנות הרפואית משפרות את עולם הרפואה ואת איכות הטיפול אותו מקבל החולה. הקמת מערכות ניהול סיכונים בבתי החולים, הקפדה על הסבר נאות ורשומה רפואית מדויקת ככל שניתן, נהלי עבודה ברורים וכח אדם מיומן - כל אלו סייעו ועוד יסייעו לשיפור המערכת.

מה שכן, אני מאמינה שגם לנו כמטופלים בקופת חולים, בבתי החולים ובמסגרת הרפואה הפרטית יש מה לעשות כדי להקטין את הסיכון מפני רשלנות. עלינו כמטופלים להיות עם עיניים פקוחות לרווחה, לדרוש ייעוץ נוסף, לקבל חוות דעת שנייה ולהתעקש על בדיקות נוספות. אסור לנו להסתפק בחצאי תשובות או בתשובות שאינן מניחות את הדעת ועלינו לפנות לרפואה הפרטית באם ישנה תחושה כי המערכת הציבורית אינה מספקת. בשורה התחתונה מדובר בחיי אדם ולא תמיד יש הזדמנות שנייה להציל את החולה או להחזיר את הגלגל אחורנית".

מיותר לציין שהמטופלים אינם האחראיים היחידים להפחתת מקרי הרשלנות וישנם אמצעים שהמערכת צריכה ויכולה לאמץ כדי להפחית את מקרי ההתרשלות בטיפול הרפואי. לשם כך מוקדשים עשרות אלפי מחקרים ויש אנשי מקצוע רבים שזהו תחום עיסוקם הבלעדי. קיימים אמצעים טכניים כמו בידול בין תרופות, נהלים ופרוטוקולים של עבודה ועוד עשרות אמצעים, שכן המערכת הרפואית וכך גם חברות הביטוח, מודעות לכך כי כל שקל שמושקע באמצעים למניעת ההתרשלות הבאה בטיפול חוסך מאות אלפי שקלים שהיו משולמים כפיצוי במקרה של תביעת רשלנות רפואית. העיקרון המנחה באשר למניעת מקרים של רשלנות רפואית שתקף לכל האמצעים - טכניים, הדרכתיים ומקצועיים, הוא הפקת לקחים ומסקנות מכל מקרה שכבר התרחש ויישום הלקחים הללו.
עו"ד סולר מתייחס לנקודה נוספת וחשובה: "מעניין לראות שנושא חשוב זה של הפקת לקחים ממקרים בעבר של רשלנות רפואית על מנת למנוע מקרים דומים בעתיד משמש כטיעון עיקרי עבור שני ה'מחנות' - אלו התומכים בהותרת המצב המשפטי הנוכחי (מחנה הכולל בדרך כלל ארגוני חולים ועורכי דין) ומנגד תומכי השינוי במצב המשפטי, המציעים להגביל את זכות התביעה בעילה של רשלנות רפואית (מחנה הכולל לרוב ארגוני רופאים בתמיכת חברות הביטוח).
ארגוני החולים טוענים כי כל תביעת רשלנות רפואית גורמת למערכת לתקן את דרכיה ולהסיק מסקנות ומצביעים על נהלים חדשים אשר נכנסו למערכת בעקבות פסקי דין. הרופאים מצדם טוענים, כי קיים חשש שתחקירים בשל טעויות רפואיות ישמשו כנגדם בתביעות רשלנות רפואית, שהרי הדברים לא מועלים על הכתב והתהליך של הפקת הלקחים מכל מקרה וטעות נפגע".

רפורמה מקיפה - הפתרון היחיד למצב העגום של מערכת הבריאות!
פרופסור זמיר הלפרן, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות אמר: "ההוצאה של ישראל בגין רשלנות רפואית היא גבוהה ביותר. אולמות בית המשפט אינם הזירה האידיאלית להתמודדות עם מקרים רפואיים מורכבים, ללימוד ולהפקת לקחים של המוסדות הרפואיים. מכאן, שהגיע הזמן לרפורמה אמיתית בתחום הרשלנות הרפואית בישראל שתיטיב גם עם המטופל ועם מערכת הבריאות".
המצב המשפטי כיום הינו כזה בו תביעות לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מטיפול רפואי, מוגשות כתביעות רשלנות רפואית במסגרת הנורמטיבית של עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, בכפוף למציאותה של חובת הזהירות, הפרת החובה וגרימת נזק בגין ההפרה. "מצב משפטי זה לדעתי הינו נכון וראוי ואין מקום, לפחות נכון להיום, לשינוי בו. הרפורמה שלדעתי מערכת בתי המשפט זקוקה לה הינה קיום השתלמויות עומק למספר נבחר של שופטים בתחום הרשלנות הרפואית וניתוב תיקים העוסקים בתביעות רשלנות רפואית לשופטים אלו, אשר יצברו ניסיון והיכרות עם התחום", מסביר עו"ד סולר.
"לא פעם תביעות רשלנות רפואית מנותבות לשופטים אשר אין להם כל ניסיון בתחום ואותם שופטים בוחרים בפתרון הפשוט מבחינתם - מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט שייתן את חוות דעתו האם אכן הייתה התרשלות בטיפול הרפואי. זהו פתרון בעייתי, שכן מעבר להעברת שיקול הדעת מהשופט אל המומחה שמונה, למרות השיח בפסקי דין אשר מנסה לטעון כי אין זה המצב, הרי שמערכת הרפואה בישראל עדיין קטנה וריכוזית יחסית בהשוואה למדינות ענק דוגמת ארה"ב ומאוד קשה לאתר מומחה שיהיה נטול כל ניגודי אינטרסים כאלו או אחרים. שופטים בעלי ניסיון בניהול תיקי רשלנות רפואית אינם ממהרים בדרך כלל לפתרון נוח זה של מינוי מומחה רפואי ונכונים במקרים המתאימים לשמוע ראיות בתיק ולהתרשם מהמומחים הרפואיים מטעם הצדדים ולהכריע בפסק דין".

עורכת הדין אדרה רוט מסכמת: "מדינת ישראל זקוקה לרפורמה באופן בהול וחייבים להשקיע יותר בחינוך ובגישה. רבות מתביעות הרשלנות הרפואית מוגשות בשל תחושות קשות של זלזול, אדישות, יוהרה והזנחה מצד המטופלים ובני משפחותיהם. מאידך, אנו מכירים מקרים בהם גם במידה וכן נעשו טעויות או מעשי רשלנות, משפחות מבקשות שלא לתבוע בשל תקשורת ראויה ואמפתית עם המערכת והרופא המטפל. אני סבורה שיחס אנושי, חמלה ואמפתיה, בשילוב נכון של ניהול מערכת מסודרת ומבוקרת וצמצום מספר מקרי הרשלנות הרפואית, זו הדרך הנכונה להוביל שינוי אמיתי".