רוצחים המבצעים ירי המוני נתפסים לרוב על ידי הציבור כ"חולי נפש". אחרים טוענים כי משחקי ווידאו אלימים מעודדים את הרוצחים לבצע את המעשים הנתעבים, ואחרים טוענים כי יש לתפוס ולכלוא כל אדם שמגלה התנהגות מדאיגה שיש בה מן הפוטנציאל לבצע רצח המוני בשלב כלשהו. האם הטענות האלה מבוססות, האם הן קרובות למציאות? חוקרים ומדענים חקרו את הטענות האלה במשך עשורים, אלו הן מסקנותיהם. 

האם רצח המוני אחד יכול לעורר השראה אצל אדם אחר לבצע רצח המוני נוסף?

לפי חוקרים, התשובה היא כן. המשטרה מצאה עדויות רבות לכך שיורים חקרו בעצמם עבירות קודמות, ולעיתים אף חיקו מחוות מסוימות או טקטיקות מסוימות של רצח ששמעו או קראו עליו. הדבר נכון הן עבור יורים צעירים והן בקרב יורים מבוגרים יותר, שמוציאים להורג חפים מפשע בשם אידיאולוגיה כלשהי (עליונות לבנה, התנגדות להגירה, או כל אמונה קיצונית אחרת). 

למשל, איש שירה למוות ב-50 בני אדם במועדון לילה באורלנדו, חקר מקרה ירי קודם בקליפורניה, והצדיק את המעשה שלו בשם האיסלאם הקיצוני. החשוד שירה למוות ב-20 מבוגרים וילדים בוולמארט בטקסס, ראה במשך סוף השבוע הקודם סרטונים של האיש שירה בחפים מפשע במסגד בניו זילנד.

פסיכולוגים משפטיים טוענים כי רבים מהרוצחים ההמוניים רואים עצמם חלק מאחווה של אנשים בעלי דעות דומות, שפעמים רבות גם מבודדים מהסביבה. בעיניהם, רוצחים קודמים עשויים להיתפס כאלילים וחלוצים. 

האם אפשר להאשים את מקרי הירי ההמוניים במשחקי וידאו? 

חוקרים חלוקים בדעותיהם בנוגע לשאלה זו. מחקר שפורסם לאחרונה מצא כי "ברוב המוחלט של המקרים, האלימות במשחקי הווידאו כן מגבירים התנהגות אגרסיבית ואלימה, אך ההשפעה של כך היא כמעט תמיד די קטנה". 

לפי המחקר המצוין, משחקי וידאו אינם הגורם המכריע על רוצח או התוקף שמחליט לבצע ירי המוני. חלק גדול מאד מהגברים בארצות הברית שיחקו או משחקים במשחקי וידאו שונים, אך רק מעט מאד מהם מבצעים רציחות המוניות. עוד מצוין במחקר כי משחקי וידאו פופולריים בהרבה במדינות אסיה, שם רצח המוני הינו נדיר בהרבה. 

כמה חזק הקשר בין מחלות נפש לירי המוני?
אנשים שמבצעים ירי המונים מכונים ונתפסים לרוב על ידי הציבור כ"חולי נפש", אך למעשה, מדענים מצאו כי רק חלק קטן מהאנשים הסובלים ממצוקה נפשית מתמשכת נוטים לבצע מעשים אלימים. כמו כן, מדענים מצאו כי אנשים החיים בסבל נפשי נוטים דווקא להיות קורבנות של אלימות, מאשר מבצעי אלימות. 
 
עם זאת, לפי ד"ר מייקל סטון, פסיכיאטר משפטי שמחזיק בנתונים על כ-350 רוצחים, בערך אחד מכל חמישה רוצחים המוניים מראים עדויות לפסיכוזה. 

האם טיפול תרופתי או כליאה של אנשים שמבטאים התנהגות מדאיגה המרימה 'דגל אדום', ימנעו טבח? 
איש אינו יודע בוודאות. בנאומו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הוא ציין את הנער שבשנת 2018 הרג 17 אנשים בבית ספר תיכון בפרקלנד. לפני מסע הרצח שלו, דיבר היורה על כוונותיו, וחברי הכיתה שלו התלוצצו שהוא היה ככל הנראה התלמיד היורה בבית הספר. 
 
ד"ר דבורה וייסברוט, מנהלת מרפאת חוץ לילדים, אמרה: "לרוע המזל, זו משאלת לב להאמין שיש מערכת פשוטה של 'דגלים אדומים' שלפיהם ניתן לזהות יורה המוני. אין שום פרופיל ספציפי של יורה, כפי שגם עולה לעיתים קרובות - היו גם יורים גברים ונשים שבאו מרקע חברתי וכלכלי שונה". 
 
מדיניות דגל אדום, מעקב אחר סימנים אחרים של בעיות, קיימת כבר שנים באזורי בית ספר בארה"ב, אך כעת אין דרך לדעת האם התכנית מנעה ירי המוני.