הדוח, שפורסם בשני חלקים, מבוסס על ממצאים ממחקר מקיף שערכו חוקרי המכון פרופ’ דב צ’רניחובסקי ורועי כפיר. כפי שעולה, המדינה מפעילה תוכניות שונות כדי לפתור את הבעיות במערכת, אולם אלה בתורן יוצרות עיוותים נוספים. מנגנון המחירים המופחתים והתוכנית לקיצור תורים, שיצרו הפסדים כלכליים וגירעונות, העמקת מעורבות המדינה לצד הקושי שלה לפקח מוביל לשירות לוקה בחסר.
הדוח מנסח פתרונות עבור הבעיות ואינו חוסך בביקורת, מסוגיות שונות, כמו באשר למנגנון הריסון הכספי שקבעה המדינה בהתערבות בשוק האשפוז. כדי להבטיח נגישות שוויוניות לאשפוז בבתי חולים, המדינה מפקחת על מספר המיטות ועל מחירי השירותים בבתי החולים. זאת, במטרה להתגבר על כשל שוק מובנה במערכת, שעלול להוביל ל”עודף אשפוזים” ועקב כך להטיל נטל תקציבי לא מוצדק על הציבור.
המנגנון שהנהיגה המדינה, CAP, מאפשר לה לקבוע מכסה מסוימת של ימי אשפוז שכל בית חולים ציבורי מספק לקופות, ומעבר לכך מחויבת הקופה בתשלום נוסף. המנגנון נועד להרתיע בתי חולים מלהרחיב את אספקת שירותי האשפוז מעבר לנחוץ.
אולם, כפי שנכתב, “המנגון יצא מכלל שליטה”: בתי החולים, שעלויותיהם הקבועות גבוהות, העדיפו לספק שירותים ולו במחיר מופחת כדי לנצל את התשתית הקיימת. קופות החולים מצדן התרגלו למחירים המופחתים ששילמו והדרישה לאשפוז גדלה, גם במחיר של פגיעה בטיפול בקהילה. וכך בטווח הארוך המדינה נאלצת לסבסד את ההפסד שיוצרים המחירים המופחתים והתמיכה של המדינה בקופות ובבתי החולים אף גדלה.
ההשלכות, לטענת החוקרים, כוללות החלשה של יחסיות המחירים שחשובה לשמירה על סדר קדימויות במערכת, ונועדה למנוע מצב של צריכת שירות מסוים בבית החולים על פני צריכתו בקהילה; קושי בזיהוי הקשר בין הגירעון לבין מקורו והחלשת הבקרה התקציבית; יצירת תלות של קופות החולים במחירים המופחתים ומימון הגירעונות של שירותי האשפוז ישירות מתקציב המדינה, מחוץ לתקציב הסל; ועידוד הרפואה הפרטית על חשבון הרפואה הציבורית, שכן המחירים הנמוכים מקשים על בתי החולים להתחרות מול מוסדות פרטיים על עבודתם של אותם רופאים אחר הצהריים.
הדוח שם אצבע על פן מבני שכבר הפך בסיסי מאוד במערכת: היעדר הגדרה ברורה של בית חולים ציבורי מונע שירותים זמינים ושוויוניים כקבוע בחוק.
התרעות פיקוד העורף