יותר מפי שניים מהאנשים עם מוגבלויות נמנעים מביקור אצל רופא כיוון שהמרפאה לא נגישה עבורם. ממצא מדאיג זה עולה מתוך סקר חדש שמתפרסם ב"מעריב" לראשונה, לרגל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות.

הסקר הוא חלק ממחקר שנערך במסגרת מיזם "מדד הנגישות העירוני 2019", הבוחן את היחס בישראל לאנשים עם מוגבלות, בהובלת "מרכז אקורד – פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי" באוניברסיטה העברית עבור הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, קרן משפחת רודרמן, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים וג'וינט ישראל. במחקר השתתפו 473 אנשים עם מוגבלות וכן 1,010 איש ללא מוגבלות בדגימה ארצית.

על פי הממצאים, שיעור האנשים עם מוגבלות הנמנעים מביקור אצל רופא מכיוון שהמרפאה אינה נגישה להם יותר מכפול בהשוואה לשיעורם בקרב אנשים ללא מוגבלות (15% לעומת 7%). פערים גדולים נמצאו גם ביחס שלו זוכות שתי האוכלוסיות מהצוות הרפואי.

לפי הממצאים, 34% מהמשיבים עם מוגבלות חושבים שרופאים לא מאמינים להם כשהם מתארים כאבים, לעומת 18% בלבד מקרב האוכלוסייה ללא מוגבלות שהשתתפה בסקר. 81% מהאנשים ללא המוגבלות חשים פתיחות מול הצוות הרפואי המטפל בהם, בעוד שרק 71% ציינו זאת מבין המשיבים עם המוגבלות. כמעט מחצית מהאנשים עם מוגבלות נפשית (47%) אינם חשים כי הרופאים עושים כמיטב יכולתם לסייע להם להתמודד עם מצבם הרפואי.

'מרפאה לא נגישה. צילום: אינג'אימג'מרפאה לא נגישה. צילום: אינג'אימג


עוד עולה מהסקר כי כ־42% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו על חוסר שביעות רצון וקשיי נגישות בתחום הפנאי, בהשוואה ל־23% מאנשים ללא מוגבלות. 25% מאנשים ללא מוגבלות נמנעים ללכת להופעות והצגות לעומת 12% בלבד בקרב אנשים ללא מוגבלות.

גם בנושא תחבורה ציבורית גילה הסקר קשר ישיר בין הרגלי השימוש בקרב אנשים עם מוגבלות לבין מידת שביעות רצונם מחיי הפנאי והחברה שלהם. מהסקר עולה כי אחד מכל חמישה אנשים עם מוגבלות (22%) מוותר על שימוש בתחבורה ציבורית עירונית או בין־עירונית כיוון שהיא אינה נגישה עבורם. לפי עורכי הסקר, בעיות הנגישות בתחבורה הציבורית מקשות על יצירת יחסים חברתיים וחיי פנאי מלאים עבור אוכלוסייה זו ותורמת לבידודה.