במחקר עולה שהשימוש בחומרים ממכרים אינו נחלתו הבלעדית של מעמד סוציו־אקונומי מסוים, רמת השכלה או מגדר, ומהווה את אחת הבעיות הבריאותיות השכיחות בישראל. כפי שעולה, 11.2% סובלים מהתמכרות לחומרים או התמכרות התנהגותית, 4.7% סובלים מהתמכרות לאלכוהול, סמים או תרופות מרשם ו־7.9% סובלים מהתמכרות התנהגותית.
בנוסף, בהתייחס בפרט לתחום השימוש המזיק (מינוח שנכון לטווח שבין התמכרות קלינית לבין שימוש מזיק בריאותית בחומר או התנהגות באופן לא נורמטיבי), נמצא כי מתוך אוכלוסיית המבוגרים הצעירים (גילאי 18 עד 20), 18% סובלים משימוש מזיק באלכוהול, ומתוך אוכלוסיית הנשים שמעל גיל 60, 13% סובלות משימוש מזיק בתרופות שינה או תרופות הרגעה.
זאת ועוד, בהתייחס לנתונים סוציו־אקונומיים, אחוז הסובלים משימוש מזיק בחומרים דוגמת אלכוהול ותרופות מרשם עומד על 22% בקרב עשירונים 1־2; כ־18% בקרב העשירונים 3־6 וכ־20% בקרב העשירונים 7־10. כמו כן, בקרב עשירונים 1־2, 15% עושים שימוש מזיק בסמים, וכך כ־12% בקרב עשירונים 3־6 וכ־12% בקרב העשירונים 7־10.
"הנתונים המדאיגים שעולים מהמחקר שלנו מראים כי התמכרות מכה כמעט בכל בית בישראל", אומרת רינת קדם ברט, מנכ"לית המרכז הישראלי להתמכרויות. "אין נוסחת קסם לניצחון מגפת ההתמכרויות - יש צורך להכיר בכך שמדובר בבעיה בריאותית, ולקדם טיפול ציבורי זמין ואיכותי. ההתמכרות אינה בחירה. אנחנו צריכים להתייחס לאנשים שסובלים מהתמכרות בחמלה ולתמוך בהם. המרכז הישראלי להתמכרויות נוסד על מנת לקדם טיפול בתופעת ההתמכרויות ולמנוע את התופעה הזו באמצעות תפעול מרפאת הכשרה בשיתוף בית החולים לב השרון - מרפאה המהווה אב־טיפוס לטיפול באוכלוסייה זו".
פרופ' שאולי לב־רן, מייסד ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות, מוסיף: "במשך שנים נדמה היה ששכיחות ההתמכרויות בישראל נמוכה משמעותית ביחס למדינות מפותחות. ההנחה המוטעית הזו תרמה, בין היתר, להזנחה היחסית של התחום במערכת הבריאות מבחינת הפניית משאבים ופיתוח שירותי טיפול לאוכלוסייה הכללית. המחקר הנוכחי מראה עד כמה אכן התמכרות היא 'המגיפה השקטה' של ישראל, ובעיקר עד כמה היא חוצה מגדרים, גילאים, מעמדות סוציו־אקונומיים ומגזרים. אין אוכלוסייה בישראל שלא מושפעת מהתופעה".
התרעות פיקוד העורף