"אמרתי לעצמי שהפרויקט שלי לגיל 40 הוא לתרום כליה", מספרת רות גואטה, שתרמה כליה לפני כחודש לגבר שכלל לא הכירה. "לרגע לא חששתי מהתהליך. הלכתי לזה בכיף, אבל לא שיתפתי בזה אף אחד חוץ מהמשפחה הגרעינית, אפילו לא את המשפחה המורחבת והחברים. לא רציתי רעשי רקע".
גואטה (43), נשואה ואם לשלושה ילדים ממושב טירת יהודה, עובדת כמנהלת כספים. את עצמה היא מגדירה כדתייה "לייט", ומציינת שבאופיה היא מאוד אוהבת להתנדב. "זו הצלת חיים", היא מבהירה, "אותו גבר היה צריך להיות מחובר במשך חצי יום למכונת דיאליזה, שלוש פעמים בשבוע. זו לא איכות חיים. אני מרגישה שתרמתי לא רק להצלת חייו אלא להצלת כל משפחתו".
כמו גואטה, גם ח"כ חילי טרופר (כחול לבן) תרם ביום ראשון את כלייתו לאדם שאינו מכיר בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. ושניהם לא לבד: בשנים האחרונות מספר האנשים המחליטים לתרום כליה באופן אלטרואיסטי לאדם זר הולך וגדל. מה מניע אותם לכך?
"לפני כשנתיים ראיתי את החוברת של עמותת 'מתנת חיים' המעודדת אנשים לתרומת כליה אלטרואיסטית, התנדבותית", מספרת גואטה. "החלטתי שזה הפרויקט שלי. דיברתי על כך עם הילדים, עם בעלי".
התהליך של גואטה – מהרגע שבו החליטה לתרום ועד שהתרומה בוצעה בפועל – נמשך כשנה וחצי. "מסיבות רפואיות החליפו לי כמה פעמים את הנתרם, מקבל הכליה", היא מספרת. "לא היה אכפת לי מי יקבל את הכליה שלי. גם לא רציתי לדעת למי זה הולך, אלא רק אחרי הניתוח. בסופו של דבר זה הלך לבחור בן 47 מיבנה. שכבנו חדר ליד חדר בבית החולים. אנחנו מתכתבים עד היום".
בגופו של הבר (54) עצמו הושתלה כליה בהיותו בן 42. "בתקופה שבה אני נזקקתי לתרומת כליה, זה היה כמעט בלתי אפשרי", הוא מספר. "בזמנו כמעט ולא הייתה מודעות לנושא. מה שבסופו של דבר גרם לי להקים את העמותה היה מותו של חבר שלי, פנחס תורג'מן ז"ל, שהיה על דיאליזה. יום פטירתו היה יום ההולדת של 'מתנת חיים'".
ההשתלות בארץ נחלקות לשלושה סוגים: השתלות מהמת, השתלות מהחי בין בני משפחה והשתלות אלטרואיסטיות - כשאדם חי תורם למישהו זר. "כשמגיע אלינו אדם הזקוק לתרומת כליה, אנחנו קודם כל בודקים האם מישהו ממשפחתו יכול לתרום", מספר הבר על התהליך. "אם לא, אז עוברים לחפש תורמים במאגרים חיצוניים. כמעט כל ההשתלות האלטרואיסטיות עוברות דרך עמותת 'מתנת חיים', וישירות למרכז הלאומי להשתלות מגיעות עוד כמה בודדות בשנה. אבל כמובן שגם התורמים שלנו עוברים דרך הוועדות של המרכז הלאומי להשתלות, על פי החוק".
הבר גם ליווה את תהליך התרומה של ח"כ טרופר. "הסיפור של חילי התחיל מכך שהוא קרא את המגזינים שלנו עם סיפורי תורמי הכליה", הוא מספר. "חילי התחיל להתעניין בנושא ופנה אלינו. הוא ואשתו נפגשו איתי, שמעו על כל התהליך. אצלנו כל תורם יכול לבחור מה המאפיין של זה שיקבל ממנו את התרומה. יש שרוצים לתרום לאישה או לגבר, יש שמבקשים אדם צעיר, יש המעדיפים יהודי, ויש גם כאלה שמבקשים דווקא מישהו שאוכל כשר. במקרה של חילי, הבקשה היחידה שלו הייתה שזה יהיה אדם ששומר על בריאותו. כזה שלא חי חיי הפקר מבחינה בריאותית, ואכן דאגנו לכך".
לדברי הבר, ציבור התורמים והתורמות מורכב מצעירים, מבוגרים, גברים ונשים מחתך חברתי מאוד רחב. "אחת התורמות דרך העמותה, אישה בת 71, היא אלמנת מלחמת יום הכיפורים שתרמה כליה לפני שנתיים", הוא מספר. "אגב, מנשים צעירות מדי, כאלה שטרם ילדו, אנחנו מעדיפים לא לקחת תרומת כליה. יש דבר אחד שכן מאחד את כל התורמים – מעולם לא פגשתי תורם כליה שזה הדבר הטוב הראשון שהוא עשה בחיים, שכן מדובר באנשים שעשו ועושים הרבה טוב, בעלי רמה גבוהה של אכפתיות לסביבה.
נכון להיום יש בארץ צורך בכ־1,200 תורמי כליה. אצלי בעמותה רשומים כמה מאות. אין יום שאני לא מרצה בכל מיני מקומות, כדי להעלות את המודעות לנושא. באחרונה התחילו יותר אנשים מהמגזר החילוני להתעניין בכך. אני חושב שבעזרת השם תהיה עלייה בתורמי כליה גם מהמגזר החילוני".
על פי נתוני המרכז הלאומי להשתלות, בעשור האחרון בוצעו 697 תרומות כליה ללא קרבה משפחתית, אלטרואיסטיות. הנתונים גם מראים עלייה משמעותית במהלך השנים בתורמי כליה חיים בכלל: תרומות בין בני משפחה וגם תרומות אלטרואיסטיות. כך למשל בשנת 2010 תרמו 58 איש כליה לבני משפחתם, ו־20 תרומות היו אלטרואיסטיות; בעוד שבשנת 2019 היו 121 תרומות כליה בתוך המשפחה, ו־127 תרומות אלטרואיסטיות.
את העלייה במודעות לתרומות האלטרואיסטיות אשכנזי זוקפת לפעילויות שיווק שעושות עמותות שונות. "אנחנו כמדיניות נמנעים מלעודד תורמי כליה חיים", היא מבהירה. "המדיניות של משרד הבריאות היא לספק מידע לאנשים חיים המבקשים לתרום או למי שמתעניין בהשתלה. לשם כך הוקם במרכז ההשתלות מוקד שבו אחיות בכירות משוחחות ומדריכות באופן אישי כל מי שמתעניין בנושא. אבל כאמור כמדיניות אנחנו לא יוצאים בקמפיינים הקוראים לאנשים חיים לתרום, אלא אך ורק לקבל מידע".
אשכנזי מספרת שישירות למרכז, לא דרך עמותות, מגיעות כ־70 עד 100 פניות בשנה של אנשים הרוצים לתרום. "אבל לא כל הפניות מגיעות למימוש התרומה מסיבות רפואיות ואחרות", היא מבהירה. "חלק גדול מהפונים נפסל. יש קריטריונים רבים שצריך לבדוק, כמו למשל קריטריונים רפואיים קלאסיים כמו סוכרת ויתר לחץ דם; עלולות גם להיות תוצאות לא תקינות של איסוף שתן; לפעמים תוך כדי מגלים אצל אדם מחלה מסוימת.
נלקחים בחשבון גם שיקולים פסיכו־סוציאליים משמעותיים. זה כאילו נשמע אנטיתזה, אני לכאורה אמורה להגיד להם 'בואו לתרום', אבל זה לא כך. צריך באמת לראות שהאדם מוכן לזה מבחינה נפשית, לראות שההחלטה שלו מגובשת, שיש לו תמיכה מהמשפחה.
אין ספק שהעובדה שהמודעות לתרומת כליה עולה היא מעודדת. זה תורם להצלת עוד חיים. כשאני פוגשת את התורמים האלטרואיסטיים, אני פשוט מתפעלת מהם. הם כל כך מרשימים בנתינה היומיומית שלהם. את אומרת וואו, איזו גדלות נפש ואכפתיות ומעורבות חברתית. זה מרשים ומרגש".
התרעות פיקוד העורף