"אמרתי לעצמי שהפרויקט שלי לגיל 40 הוא לתרום כליה", מספרת רות גואטה, שתרמה כליה לפני כחודש לגבר שכלל לא הכירה. "לרגע לא חששתי מהתהליך. הלכתי לזה בכיף, אבל לא שיתפתי בזה אף אחד חוץ מהמשפחה הגרעינית, אפילו לא את המשפחה המורחבת והחברים. לא רציתי רעשי רקע".

גואטה (43), נשואה ואם לשלושה ילדים ממושב טירת יהודה, עובדת כמנהלת כספים. את עצמה היא מגדירה כדתייה "לייט", ומציינת שבאופיה היא מאוד אוהבת להתנדב. "זו הצלת חיים", היא מבהירה, "אותו גבר היה צריך להיות מחובר במשך חצי יום למכונת דיאליזה, שלוש פעמים בשבוע. זו לא איכות חיים. אני מרגישה שתרמתי לא רק להצלת חייו אלא להצלת כל משפחתו".

כמו גואטה, גם ח"כ חילי טרופר (כחול לבן) תרם ביום ראשון את כלייתו לאדם שאינו מכיר בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. ושניהם לא לבד: בשנים האחרונות מספר האנשים המחליטים לתרום כליה באופן אלטרואיסטי לאדם זר הולך וגדל. מה מניע אותם לכך? 

"לפני כשנתיים ראיתי את החוברת של עמותת 'מתנת חיים' המעודדת אנשים לתרומת כליה אלטרואיסטית, התנדבותית", מספרת גואטה. "החלטתי שזה הפרויקט שלי. דיברתי על כך עם הילדים, עם בעלי".

מה הייתה תגובתם?
"הבן הגדול שלי, שהוא עתודאי, אמר שגם הוא ירצה מתישהו לתרום כליה. אף אחד לא ניסה להוריד אותי מהעניין. בעלי רק שאל: 'את לא פוחדת? את בטוחה?'".

התהליך של גואטה – מהרגע שבו החליטה לתרום ועד שהתרומה בוצעה בפועל – נמשך כשנה וחצי. "מסיבות רפואיות החליפו לי כמה פעמים את הנתרם, מקבל הכליה", היא מספרת. "לא היה אכפת לי מי יקבל את הכליה שלי. גם לא רציתי לדעת למי זה הולך, אלא רק אחרי הניתוח. בסופו של דבר זה הלך לבחור בן 47 מיבנה. שכבנו חדר ליד חדר בבית החולים. אנחנו מתכתבים עד היום".

איך עבר הניתוח?
"יום לפני האשפוז קצת פחדתי, אבל הכל עבר בשלום. עשיתי את זה בתל השומר. קודם כל, הצוות של 'מתנת חיים' כל הזמן ליווה אותי, ביקר אותי ועודד. מבחינה פיזית, היו כאבים כמו של ניתוח קיסרי. הסתובבתי כמו אחרי לידה. ברוך השם, חודש אחרי כן כבר חזרתי לפעילות. על פי החוק יכולתי גם לקחת חופש של 40 יום מהעבודה, אבל חזרתי הרבה קודם. אני ספורטאית, אוהבת לרוץ. כל הזמן הפחד שלי היה מתי אני חוזרת לפעילות גופנית. כבר עכשיו חזרתי לעצמי".

תרומה לזרים


לדברי הרב ישעיהו הבר, יו"ר ומייסד עמותת "מתנת חיים", בעשור האחרון, ובעיקר בארבע השנים האחרונות, חלה עלייה דרמטית במודעות לנושא ובמספר ההשתלות. "עמותת מתנת חיים נוסדה בשנת 2009 ומטרתה לחסל את רשימת ההמתנה לאיברים", הוא מספר, "עד היום העמותה לבדה איתרה 780 איש שהחליטו לתרום, 500 מתוכם בארבע השנים האחרונות. 99% מהתורמים האלה תרמו כליה לאנשים זרים".  

יו"ר ומייסד עמותת "מתנת החיים" -הרב ישעיהו הבר (צילום: רענן כהן)יו"ר ומייסד עמותת "מתנת החיים" -הרב ישעיהו הבר (צילום: רענן כהן)

בגופו של הבר (54) עצמו הושתלה כליה בהיותו בן 42. "בתקופה שבה אני נזקקתי לתרומת כליה, זה היה כמעט בלתי אפשרי", הוא מספר. "בזמנו כמעט ולא הייתה מודעות לנושא. מה שבסופו של דבר גרם לי להקים את העמותה היה מותו של חבר שלי, פנחס תורג'מן ז"ל, שהיה על דיאליזה. יום פטירתו היה יום ההולדת של 'מתנת חיים'".

ההשתלות בארץ נחלקות לשלושה סוגים: השתלות מהמת, השתלות מהחי בין בני משפחה והשתלות אלטרואיסטיות - כשאדם חי תורם למישהו זר. "כשמגיע אלינו אדם הזקוק לתרומת כליה, אנחנו קודם כל בודקים האם מישהו ממשפחתו יכול לתרום", מספר הבר על התהליך. "אם לא, אז עוברים לחפש תורמים במאגרים חיצוניים. כמעט כל ההשתלות האלטרואיסטיות עוברות דרך עמותת 'מתנת חיים', וישירות למרכז הלאומי להשתלות מגיעות עוד כמה בודדות בשנה. אבל כמובן שגם התורמים שלנו עוברים דרך הוועדות של המרכז הלאומי להשתלות, על פי החוק".

איך אתה מסביר את העלייה בתרומות האלטרואיסטיות?
"פעילות ההסברה שלנו היא זו שגרמה לשינוי יחס האנשים לנושא. עד לפני שנה פרסמתי בעיקר במגזר החרדי ובציונות הדתית. לא היה לי כסף לפרסם במגזרים נוספים. עלות הפרסום באמצעי תקשורת חילוניים גבוהה הרבה יותר מאשר בדתיים וחרדיים. באחרונה התחלנו להשקיע יותר גם במגזר הכללי. אנחנו מקווים שנגיע לתרומות כספיות שיעזרו לנו להרים קמפיין משמעותי בציבור הכללי. עד כה כ־98% מהתורמים היו דתיים או חרדיים. אגב, בנוסף לפעילות ההסברה יש גם מקרים של 'חבר מביא חבר'. למשל, שלשום ביקרתי אישה שתרמה כליה בבילינסון. שנה לפני כן גם בעלה תרם כליה, ולפני כן גם אחותה ודודתה תרמו. כלומר, ארבעה אנשים מאותה משפחה תרמו כליה".

הבר גם ליווה את תהליך התרומה של ח"כ טרופר. "הסיפור של חילי התחיל מכך שהוא קרא את המגזינים שלנו עם סיפורי תורמי הכליה", הוא מספר. "חילי התחיל להתעניין בנושא ופנה אלינו. הוא ואשתו נפגשו איתי, שמעו על כל התהליך. אצלנו כל תורם יכול לבחור מה המאפיין של זה שיקבל ממנו את התרומה. יש שרוצים לתרום לאישה או לגבר, יש שמבקשים אדם צעיר, יש המעדיפים יהודי, ויש גם כאלה שמבקשים דווקא מישהו שאוכל כשר. במקרה של חילי, הבקשה היחידה שלו הייתה שזה יהיה אדם ששומר על בריאותו. כזה שלא חי חיי הפקר מבחינה בריאותית, ואכן דאגנו לכך".

לא מרתיע את התורמים להישאר רק עם כליה אחת?
"כמעט כל מחלות הכליה פוגעות בשתי הכליות. לכן הסיכוי שבן אדם יאבד כליה אחת ותישאר לו השנייה כרזרבה כמעט ולא קיים. המקרים שלאחר התרומה כלייתו השנייה של התורם נפגעת הם מאוד נדירים. אם חלילה זה קורה, אז יש ביטוח שלפיו מי שתרם כליה, הוא ובני משפחתו זכאים לקבל השתלת כליה ראשונים בתור".

לדברי הבר, ציבור התורמים והתורמות מורכב מצעירים, מבוגרים, גברים ונשים מחתך חברתי מאוד רחב. "אחת התורמות דרך העמותה, אישה בת 71, היא אלמנת מלחמת יום הכיפורים שתרמה כליה לפני שנתיים", הוא מספר. "אגב, מנשים צעירות מדי, כאלה שטרם ילדו, אנחנו מעדיפים לא לקחת תרומת כליה. יש דבר אחד שכן מאחד את כל התורמים – מעולם לא פגשתי תורם כליה שזה הדבר הטוב הראשון שהוא עשה בחיים, שכן מדובר באנשים שעשו ועושים הרבה טוב, בעלי רמה גבוהה של אכפתיות לסביבה. 

נכון להיום יש בארץ צורך בכ־1,200 תורמי כליה. אצלי בעמותה רשומים כמה מאות. אין יום שאני לא מרצה בכל מיני מקומות, כדי להעלות את המודעות לנושא. באחרונה התחילו יותר אנשים מהמגזר החילוני להתעניין בכך. אני חושב שבעזרת השם תהיה עלייה בתורמי כליה גם מהמגזר החילוני".

ליאור יפרח (43), תושב קרית ארבע, נשוי, אב לארבעה ילדים וקצין במשטרה במחוז ירושלים, נמנה עם אותם תורמים אלטרואיסטים. לפני ארבעה חודשים הוא תרם כליה לילד בן עשר שלא הכיר. "נחשפתי לעמותת 'מתנת חיים' דרך עלונים שהם מפיצים אצלנו בבית הכנסת", הוא מספר. "יש לי גם חברים קרובים שבעבר תרמו. הבנתי שבפעולה די פשוטה אוכל להקל על אדם אחר שסובל מאוד. היו לי חששות לפני הניתוח, אבל הפגתי אותם על ידי קריאה, לימוד הנושא והתייעצות עם מומחים בתחום. כחלק מההכנה המנטלית שלי, הגעתי גם למכון דיאליזה, שם נחשפתי למטופלים ושמעתי את הסיפור האישי שלהם. גם אשתי ממש שמחה על ההחלטה שלי ותמכה לאורך כל התהליך".

ליאור יפרח והילד לו תרם כליה (צילום פרטי)ליאור יפרח והילד לו תרם כליה (צילום פרטי)

ביקשת לתרום דווקא לילד?
"שאלו אותי מה העדיפות שלי וביקשתי שזה יהיה ילד. אני מאוד אוהב ילדים. אמרתי שאם לא יימצא ילד, אז שזה ילך למי שיצטרך ולמי שמתאים. את הילד, אליה אביזכר מהמושב זנוח, פגשתי לראשונה במקרה שלושה ימים לפני הניתוח. שנינו היינו בנסיעה ברכבת לוועדה של משרד הבריאות. היתה התרגשות מטורפת, הרבה דמעות. הסיפוק שלי הוא עצום. הצלחתי להקל על סבל של ילד שאת רוב החיים עבר בטיפולים שהקשו עליו מהרבה בחינות. עד היום אנחנו נמצאים בקשר רציף".

הכנה נפשית


"המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות הוא הגוף היחידי בארץ שבו מאשרים השתלות, גם מתורמים מתים וגם מתורמים חיים", אומרת ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז. "כל בן אדם שרוצה לתרום מן החי, חייב לעבור ועדה. כאשר מדובר באדם שתורם לבן משפחה קרוב, הוועדות הן בבתי החולים. כשמדובר בתורמים שהם בקרבת משפחה רחוקה או בתרומות אלטרואיסטיות, הוועדות מתקיימות במשרד הבריאות". 

על פי נתוני המרכז הלאומי להשתלות, בעשור האחרון בוצעו 697 תרומות כליה ללא קרבה משפחתית, אלטרואיסטיות. הנתונים גם מראים עלייה משמעותית במהלך השנים בתורמי כליה חיים בכלל: תרומות בין בני משפחה וגם תרומות אלטרואיסטיות. כך למשל בשנת  2010 תרמו 58 איש כליה לבני משפחתם, ו־20 תרומות היו אלטרואיסטיות; בעוד שבשנת 2019 היו 121 תרומות כליה בתוך המשפחה, ו־127 תרומות אלטרואיסטיות. 

את העלייה במודעות לתרומות האלטרואיסטיות אשכנזי זוקפת לפעילויות שיווק שעושות עמותות שונות. "אנחנו כמדיניות נמנעים מלעודד תורמי כליה חיים", היא מבהירה. "המדיניות של משרד הבריאות היא לספק מידע לאנשים חיים המבקשים לתרום או למי שמתעניין בהשתלה. לשם כך הוקם במרכז ההשתלות מוקד שבו אחיות בכירות משוחחות ומדריכות באופן אישי כל מי שמתעניין בנושא. אבל כאמור כמדיניות אנחנו לא יוצאים בקמפיינים הקוראים לאנשים חיים לתרום, אלא אך ורק לקבל מידע".

אשכנזי מספרת שישירות למרכז, לא דרך עמותות, מגיעות כ־70 עד 100 פניות בשנה של אנשים הרוצים לתרום. "אבל לא כל הפניות מגיעות למימוש התרומה מסיבות רפואיות ואחרות", היא מבהירה. "חלק גדול מהפונים נפסל. יש קריטריונים רבים שצריך לבדוק, כמו למשל קריטריונים רפואיים קלאסיים כמו סוכרת ויתר לחץ דם; עלולות גם להיות תוצאות לא תקינות של איסוף שתן; לפעמים תוך כדי מגלים אצל אדם מחלה מסוימת. 

נלקחים בחשבון גם שיקולים פסיכו־סוציאליים משמעותיים. זה כאילו נשמע אנטיתזה, אני לכאורה אמורה להגיד להם 'בואו לתרום', אבל זה לא כך. צריך באמת לראות שהאדם מוכן לזה מבחינה נפשית, לראות שההחלטה שלו מגובשת, שיש לו תמיכה מהמשפחה. 

אין ספק שהעובדה שהמודעות לתרומת כליה עולה היא מעודדת. זה תורם להצלת עוד חיים. כשאני פוגשת את התורמים האלטרואיסטיים, אני פשוט מתפעלת מהם. הם כל כך מרשימים בנתינה היומיומית שלהם. את אומרת וואו, איזו גדלות נפש ואכפתיות ומעורבות חברתית. זה מרשים ומרגש".