ברחבי העולם מציינים היום (שלישי) את יום המודעות הבינלאומי למחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס כיבית). קרוהן וקוליטיס הן מחלות מעיים דלקתיות חשוכות מרפא בהם המערכת החיסונית תוקפת את הגוף דבר הגורם לכאבי בטן עזים ושאר תסמינים הנוגעים למערכת העיכול.

המחלות מופיעות בקרב שתי קבוצות גיל עיקריות: 15־30 ו־60־80. הסיבות להתפתחותה של מחלות אלו אינן ברורות, וייתכן שמעורבים בהן כמה גורמים יחד - סביבתיים, גנטיים ואימוניים.

קרוהן וקוליטיס נקראות מחלות דלקתיות אוטואימוניות, בהן יש בעיה בבקרה של מערכת החיסון. במקום לתקוף רק מזיקים חיצוניים, מערכת החיסון פוגעת בגוף עצמו. מחלות אלו פוגעות באיכות החיים, חיי החברה ותפקוד במקום העבודה, בנוסף, כאשר קיימת התלקחות המצב עלול להחמיר עד לכדי אשפוז או ניתוח.

אובחנתי כחולה קרוהן לפני כארבע שנים, זה היה כשחזרתי מטיול אחרי צבא בדרום אמריקה, הגעתי ארצה ורציתי להתחיל את החיים שלי בארץ (עבודה, לימודים וכו'). לאחר כמה שבועות בארץ, כאשר הייתי בעיצומה של שגרת עבודה, הרגשתי כאבים חזקים בבטן, סוג של דקירות שבאות בגלים, וירדתי ממש במשקל. בהתחלה שמחתי מהמראה החדש שלי, בכל זאת תמיד הייתי ילד שמנמן, אבל עם הזמן הרגשתי יותר ויותר חלש ואבד לי התיאבון.

לאחר שלושה חודשים שבהם ניסיתי לאבחן מה קורה לי בגוף גילו אצלי את מחלת הקרוהן. בהתחלה לא הבנתי כל כך מה זה אומר להיות חולה קרוהן, הכל הגיע לי מאוד בפתאומיות מה גם שלא הכרתי אף חולה קרוהן שאוכל לדבר איתו ולהתייעץ.

בתום האבחנה החל שלב הטיפול, בכל זאת הייתי צריך להחזיר את הגוף לקדמותו. לקחתי אינספור תוספי מזון, אנטיביוטיקה, פרוביוטיקה, סטרואידים, התזונה שלי השתנתה ב-180 מעלות וחייתי על אורז ושקדים מקולפים.

בנוסף לכך, הייתי צריך לעבור ניתוח שממנו לקח לי חודשיים להתאושש. חודש שלם הייתי מרותק למיטה/ספה ולא יכולתי לצאת מהבית. במרפאה שליד המושב שלי כבר הייתי לקוח קבוע והכרתי את כל הרופאים המומחים בתחום. בסופו של דבר הזמן עשה את שלו ולאחר חצי שנה של הלם, טיפולים, כדורים וזריקות בסוף המצב שלי התייצב וחזרתי לשגרה.

בשונה ממחלות אחרות את הקרוהן אי אפשר לנצח, קרוהן היא מחלה כרונית מה שאומר שהיא תלך איתי יד ביד עד הסוף, אך העובדה שאי אפשר לנצח אותה לא אומרת שצריך להפסיד לה. הניצחון שלנו, חולי הקרוהן והקוליטיס, הוא כל יום שעובר ויש לנו חיוך על הפנים, אושר בלב וכוח ברגליים. האתגר האמיתי הוא לא לנצח את המחלה פעם אחת ולשחרר.

האתגר האמיתי הוא לנצח אותה בכל יום שעובר.