שברי מאמץ מהווים את אחת הפציעות הנפוצות בקרב אנשים פעילים גופנית. מי מאתנו לא שמע על שברי מאמץ (למרות שרובנו לא חווינו זאת ממש)? בין אם נתקלנו בשברי מאמץ בצבא או במסגרות של פעילות גופנית - מה אנחנו יודעים על שברי מאמץ?

כאשר אנו מבצעים פעילות גופנית, עומס הפעילות נספג בשרירים ובעצמות הגפיים. כאשר ישנו עומס יתר חוזר ונשנה (Overuse), עייפות השרירים מעבירה עומס גדול יותר אל העצמות. עומס זה מאיץ ומגביר את תהליכי פירוק ובניית העצם הטבעיים (Bone Remodeling). במצב שבו לעצם אין זמן להתגבר על תהליכים אלו (לדוגמה: שעות שינה לא מספקות, מנוחות קצרות מדי וכ'ו), נוצרים שברים זעירים (Microfractures) בעצם היכולים להמשיך ולהתפתח לשבר מאמץ. 

יותר מ-50% משברי המאמץ נוצרים בגפה התחתונה: כף הרגל (עצם הסירה או המסרקים) מהווים שליש ממקרי שברי המאמץ, שברי מאמץ בעצם השוק מוסיפים עוד רבע ממקרי השברים. אתרים נוספים (לפי סדר יורד) הם עצם השוקית, עצם הירך וסוגרים את הרשימה האגן וחוליות עמוד השדרה. שברי מאמץ בגפה העליונה נדירים יותר ויופיעו בדרך כלל אצל אוכלוסיות המבצעות פעולות מאומצות מעל גובה הראש (לדוגמה: ספורט המערב זריקה כגון בייסבול או פוטבול). 

ישנם מספר גורמי סיכון המעלים את הסבירות להופעת שברי מאמץ:

סוג הספורט: מחקרים הראו כי השתתפות בטניס, כדורסל, אתלטיקה קלה, התעמלות (Track and Field Gymnastic) מעלה את הסיכוי לסבול משברי מאמץ. בסוגי ספורט אלו, חבטת הרגל באדמה גורמת לטראומה גרמית אשר ללא זמן מנוחה מספק יכולה להתפתח לשבר מאמץ.

רצים חובבים הגומעים יותר מ-40 ק״מ (25 מייל) בשבוע.

נשים באימון ריצה  (צילום: אינג אימג')נשים באימון ריצה (צילום: אינג אימג')

נשים המשרתות בתפקידים קרביים סובלות משברי מאמץ בשיעור גבוה יותר מאשר גברים. אין מידע מוצק לגבי שיעור שברי המאמץ בקרב נשים העוסקות בספורט מקצועני. בנוסף, נשים הסובלות מתסמונת הכוללת עצירת וסת, אוסטיאופורוזיס והפרעת אכילה (Female Athlete Triad) בסיכון גבוה יותר ללקות בשברי מאמץ.

תזונה והרגלי חיים: מחקר בקרב חיילים הראה כי רמה נמוכה של ויטמין D, צריכת יותר מ-10 משקאות אלכוהוליים בשבוע ועישון ללא אימון גופני סדיר של לפחות שלוש פעמים בשבוע - מעלה את הסיכוי לשברי מאמץ בטירונות.

העלאת עומסים באופן פתאומי או לא מבוקר (שחקן כדורסל שמשחק/מתאמן יותר דקות), שינוי סוג או תנאי הספורט (שינוי ממגרש דשא לחימר בטניס) או שימוש בציוד לא נאות (נעליים לא מתאימות או ישנות) - כל אלו עלולים להביא להתפתחות שברי מאמץ.

סימן ההיכר של שברי מאמץ הוא תלונה על כאבים בזמן פעילות השוככים לאחר מנוחה. משך הזמן עד להופעת הכאב ומשך הזמן עד לשוך הכאב תלויים כמובן בחומרת הפציעה. לעתים יכולה להתלוות לכאב המקומי (בתלות במקום בו קרה שבר המאמץ) גם נפיחות מקומית.

לא כל כאב (בשוק לדוגמה) נובע משברי מאמץ. כאבים יכולים לנבוע מדלקת גידים, לכידה או צביטה של עצבים וכלי דם, תסמונת מדור ואפילו במקרים נדירים יותר גידולי עצם. על מנת לאשר את החשד לקיום שבר מאמץ יש לבצע צילום רנטגן של האזור הכאוב. צילום הרנטגן לרוב יהיה תקין בשלבים הראשונים של התלונות וככל שהפגיעה משמעותית יותר, הסיכוי לממצא בצילום גבוה יותר.

בדיקת הבחירה בעלת רגישות גבוהה יותר היא MRI. בדיקה זו החליפה את בדיקת מיפוי העצמות המסורתית והדגימה יכולות אבחון טובות יותר.

ההחלמה משברי מאמץ יכולה לארוך בין ארבעה ל-12 שבועות ואף יותר, תלוי בחומרת הפציעה. לכן יש להתחיל בטיפול המכיל מספר מרכיבים ללא דיחוי:

הפחתת עומסים עד למצב ללא כאב. יש להתחיל זאת מהרגע שעולה החשד לשברי מאמץ מאחר והוכח כי עיכוב בטיפול מביא להחלמה ארוכה יותר.

פיזיותרפיה ואימוני קרוס (Cross Training) למתיחות וחיזוק השרירים ושמירה על סיבולת לב ריאה.

שימוש בסדים פנאומטיים, מגפי הליכה ואפילו קביים להקל את העומס על העצמות.

חזרה לפעילות בצורה איטית ומדורגת (סרגל מאמצים).

במקרים בהם לא מתרחש ריפוי או במצבים בהם ישנו סיכוי גבוה לשבר מלא ניתן להציע ניתוח לקיבוע העצם.

שברי מאמץ אינם גזירת גורל וניתנים למניעה על ידי הקטנת גורמי הסיכון שנמנו לעיל. ביצוע פעילות גופנית בעומס סביר, הפסקת הרגלי חיים מזיקים (עישון, אלכוהול), שימוש בציוד מתאים והעלאת עומסים בצורה הדרגתית ומבוקרת יכולים לשמור עלינו מפני שברי מאמץ. 

הכותב הוא רופא בכיר ביחידה לאורתופדיה זעיר פולשנית ושירות לפגיעות ספורט במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ומנתח בהרצליה מדיקל סנטר