תקופת הקורונה הביאה עמה הרבה לחץ וחרדות, גם בקרב בני נוער. פרופ' יהודה בר שלום, יועץ חינוכי וטיפולי, הסביר על שיטות יעוץ וטיפול יעילות בבני נוער ילדים ומבוגרים בתקופה מבלבלת וטראומטית, והתייחס לסכנות הטמונות במצב של חרדה

‏פרופסור בר שלום, אפשר להגיד שאנחנו חיים בתקופה מאוד מורכבת נכון?
"בהחלט, את תופסת אותי כאשר כולנו חווינו את השנה הקשה הזאת של הקורונה ועכשיו יש לנו את התוספת של האסון בהר מירון. באמת המצב לא פשוט. אני קיצרתי את השהות שלי במקסיקו כנשיא האוניברסיטה היהודית שם בשל קשיי הפנדמיה והרצון שלי להיות כאן בארץ, בגיל 61, קרוב לשרותי הרפואה שאני רגיל אליהם. קשה לי לראות גם כיצד העם המקסיקני סובל. לעומת ארצות רבות בעולם אנחנו באמת במצב של גן עדן. 

אמרת ‏שנשות ואנשי חינוך התגלו במלוא תפארתם בתקופת הקורונה, למה אתה מתכוון?
"כוונתי היא שמחנכות ומחנכים רבים היו צריכים להפגין יצירתיות רבה וחשיבה מחוץ לקופסא כדי לנסות לשמר את השפיות של התלמידים אל מול מצב בלתי ידוע. ועם זאת ברור לנו שיש נזקים בקרב הילדים ובני הנוער אלה שיש להם נטייה חרדתית ממילא הקורונה הגבירה בקרבם חרדות. אלה שיש להם נטייה לנשירה זה הגביר את הנטייה להמנעות ונשירה מבית הספר. אפשר לומר שיועצות ויועצים רבים, כמו גם פסיכולוגים ועובדים סוציאלים מאוד עסוקים בלסייע לילדים בני נוער וצוותים חינוכיים לקבל כלים על מנת להקל את ההתרגלות המחודשת לעולם בית הספר בעידן של אי-ודאות". 

מה הכי עוזר לילדים ובני נוער להסתגל מחדש?
"המורה שלי דיוויד ברנס אחד מחלוצי תחום הסי.בי.טי בעולם ומפתח שיטת TEAM, תמיד מצטט את הפילוסוף היווני אפיקטטוס, שגרס שלא אירועים חיצוניים יכולים לגרום לנו סבל אלא אך ורק הפרשנות שלנו לאותם אירועים. ברור שישנם אירועים משפחתיים, פרטים, קהילתיים ואף לאומיים שיכולים לגרום לקושי ולטראומה אבל בסופו של דבר מאוד חשוב לנו לעבוד על הפרשנות המאוזנת לאותם אירועים, אשר מגבירה את החוסן של הילדים ובני הנוער. הפרשנות המקושרת לחוסן מאפשרת את זה שגם אם הם נתקלים במציאות מאוד מורכבת וקשה הם יוכלו לבחור להגיב להתמודד עם "הקלפים שיש להם" במצב הנתון. בישראל יש לנו הרבה ניסיון עם טראומה וידוע לנו שכאשר יש טראומה ישנה תגובה נורמלית למצב לא נורמלי אנחנו נשארים מודאגים עם האנשים שאחרי חלוף מספר חודשים הם עדיין מגלים סימנים של תגובת פוסט-טראומטית עם אנשים האלה יש צורך לעבוד בצורה יותר עמוקה על פירוש מחודש לחויה שלהם. אבל בעולם בית הספר, ילדים ובני נוער, במיוחד בתקופת ההסתגלות מחדש, יכולים לסבול בשל פרשנות לא נכונה למצבים מתונים בהרבה. מבט שנראה לא שמח של חבר לכיתה , יכול להתפרש במהירות ל"הוא שונא אותי" ו"לא יהיו לי חברים" ופחד ממבחן יכול להפוך ל"אני בוודאי אכשל" ודוגמאות רבות אחרות לעיוותי חשיבה שיכולים לצוץ ויש לטפל בהם. בכלל, אני חושב שככל שנלמד בני נוער וילדים על המוח שלנו וכיצד הוא מוטה, הם ואנחנו נרוויח". 

פרופ' יהודה בר שלום (צילום: יח''צ)פרופ' יהודה בר שלום (צילום: יח''צ)

אם היית צריך להמליץ על שיטת טיפול יעילה?
"הייתי ממליץ על סי.בי.טי, כאשר אני אוהב במיוחד את הגישה של המורה שלי, ד"ר ברנס, שיטת TEAM. הוא מאוד מדגיש את הצורך של מדידה של תסמינים, לפני ואחרי כל מפגש טיפולי , של קשר אמפתי חזק ושל יצירת אג'נדה פרדוקסלית. מדובר בכך שכאשר ילד, מתבגר או מבוגר מבקש לערוך שינוי (לא לעשן, לאכול פחות, להפסיק לצרוך גראס, לכעוס פחות, להתפרץ פחות, לצאת ממצבי חרדה ועוד) אנו תמיד בודקים עם המטופל/נועץ מדוע דווקא כדאי לו להישאר במצב הקיים. האמפתיה שלנו למצב הקיים, דווקא מעודדות את הלקוח/נועץ/מטופל להילחם ולהתווכח בעד השינוי. זה מעין "הפוך על הפוך". דווקא הרצון שלנו לעזור, גורם דווקא לתוצאה הפוכה. הקבלה הלא שיפוטית שלנו , גורמת ללקוח לרצות שינוי".

עצה להורים?
"לקרוא ספרים ולהכיר שיטות הדרכת הורים כמו אייכה או הסמכות החדשה של חיים עומר. אחת הטעויות של ההורים בימינו היא שלעתים הם לא מאמינים ליכולות של ילדיהם (כן, הוא יכול לקום לבד בבוקר אם הוא בן 12). במלים אחרות, הם לוקחים , ההורים, הרבה תחומי אחריות אשר מזמן ראוי היה שהם יעבירו לילדים. בבעיות של נשירה, למשל, ברור לנו שבית שמשדר ש"אצלנו אין דבר כזה לא ללכת לבית ספר" מעביר לילד מסדר בהיר וערכי, מול בית אשר מאפשר לילד להחליט להימנע, לעתים מתוך עמדה של הזדהות. ועם זאת, אני שמח שהורים היום לא מהססים לפנות לסיוע להדרכה טובה שקיימת בשפע, בשיטות כמו אייכה, הסמכות החדשה, אדלר ועוד".

פרופ' יהודה בר שלום. התכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי, המכללה האקדמית רמת גן