יש יתרונות ליישוב קהילתי קטן, בו רופא המשפחה, כמו "רופא הכפר" של פעם, מכיר אישית את המטופלים ומודע למנהגיהם, שעשויים להיות רלוונטיים לטיפול הרפואי בהם ולתרום להצלחתו. אך זו עובדה: תושבי הפריפריה או תושביו של ישוב קטן אינם נהנים מאותם שירותי רפואה המצויים במרכז או בעיר גדולה.

מדו"ח של משרד הבריאות עולה שתוחלת החיים של תושבי הפריפריה קצרה יותר ושיעורי התמותה גדולים יותר. הנתונים אינם מפתיעים – לא רק שהתורים ממושכים יותר, אלא שישנם שירותים שכלל לא קיימים במוסדות רפואיים רחוקים או קטנים, או קיימים באיכות נמוכה יותר. הבעיה מחמירה כשהמטופל לא מודע לכך שהמסגרת אליה פנה אינה מתאימה למצבו.

עו"ד שירה פרידן, שותפה במשרד עורכי דין כספי סרור ושות', המתמחים בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, מסבירה כי תמונה זו עולה מאין-ספור תביעות בהן טיפלו. הנה כמה דוגמאות לתביעות רשלנות רפואית בהן טיפלו, הממחישות מקרים הנפוצים יותר ביישוב מרוחק או במוסד רפואי קטן. חשוב לדעת, כדאי לשים לב.  

בבי"ח החליטו שהוא שיכור, האירוע המוחי לא טופל
אמיר (השמות בדויים), גבר בן ארבעים, נפגש עם החבר'ה ושתה אלכוהול. לפתע חש ברע. החברים נבהלו והזמינו אמבולנס. בחדר המיון בדיקות דם הראו רמת אלכוהול נמוכה, כזו שמאפשרת אפילו לנהוג. למרות זאת הצוות במיון התייחס אליו כ"שיכור". אמיר שכב שעות, ואף רופא לא ניגש לשוחח ולבדוק אותו. אם היו ניגשים אליו הרופאים, היו מבחינים שפיו התעקם והוא סובל מבלבול וקשיי דיבור– סימנים חדים לאירוע מוחי.

עם הסימנים האלה הוא שוחרר ישנוני ומעורפל מבי"ח! רק לאחר שעות ארוכות, כשהתמוטט ונלקח שוב לבי"ח, אובחן שעבר אירוע מוחי. אמיר נותר עם נזק נוירולוגי. לו אובחן בזמן, היה יכול לעבור צנתור מוחי עם סיכויי ריפוי טובים, אולם לא בביה"ח אליו פנה. שם מלכתחילה לא הייתה מחלקה מתאימה לצנתורי מוח.

מדו"ח משרד הבריאות עולה שבתי חולים רבים באזור הפריפריה מספקים שירותים רפואיים מצומצמים. כך, במקרים של אירועים מוחיים והתקפי לב, מעניקים בתי החולים הקטנים טיפול ראשוני שלאחריו מועברים המטופלים לבתי חולים גדולים יותר, הממוקמים לעתים במרחק של מעל לשעת נסיעה. לכן, אין זה מפליא שאירועים כאלה מתרחשים בתדירות גבוהה יותר באזור הפריפריה.

עו"ד שירה פרידן ממשרד כספי סרור ושות' מסבירה שהזנחת מטופל עם סימנים לאירוע מוחי היא מחדל שלא אמור להתרחש בשום חדר מיון, אך כי יתכן מאד שבבית חולים גדול, עם מחלקה נוירוכירורגית, מומחים מתאימים, ומיומנות בטיפול מהיר לאירוע מוחי, היה אמיר מקבל התייחסות מהירה יותר עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר. 

קופת החולים לא הפעילה מעבדה משלה, התוצאה – איחור באבחון סרטן  
איילה, בחורה צעירה, פנתה לרופא נשים בקופת החולים שלה, יישוב קטן ומבודד. לאיילה היו גורמי סיכון לסרטן צוואר רחם. במהלך הביקור נעשתה לה בדיקת פאפ-סמיר – בדיקה בה לוקחים דגימה מצוואר הרחם לבדיקה במעבדה פתולוגית.

בשיגרה, זהו תפקידם של רופאי הנשים להעביר את הדגימות למעבדה ולוודא תוצאות. אך באותו יישוב קטן, קופת-החולים של איילה לא הפעילה מעבדה כזו. איילה הניחה שהרופא מעביר את הדגימה למעבדה, ויעדכן אותה אם חלילה התוצאה לא תהיה תקינה. הרופא לעומת זאת הניח שאיילה תיקח למעבדה את הדגימה שהכניס למעטפה. כך קרה שהדגימה "שכבה" במעטפה בפינה נשכחת, ומעולם לא נשלחה למעבדה. 

בחלוף מעל שלוש שנים אובחן אצל איילה סרטן מתקדם וגרורתי. כאשר אותרה אותה מעטפה ובה הדגימה הישנה ונלקחה לבדיקת מעבדה, התברר שכבר אז, לפני שנים, היו בצוואר הרחם ממצאים טרום סרטניים. אילו בוצעה הבדיקה במועד שנלקחה, היו לאיילה סיכויי ריפוי מצוינים, שנפגעו בעקבות האיחור באבחון המחלה.      

''הדגימה ''שכבה'' במעטפה בפינה נשכחת, ומעולם לא נשלחה למעבדה''. סיפורה של איילה (צילום: pexels)''הדגימה ''שכבה'' במעטפה בפינה נשכחת, ומעולם לא נשלחה למעבדה''. סיפורה של איילה (צילום: pexels)
           
קצר בתקשורת בין בי"ח לניידת MRI – עלה למטופל בשיתוק מלא 
סמיר הגיע לחדר מיון בבית חולים אזורי קטן עם כאבי גב וחולשת רגליים. נוירולוג בבית החולים חשד בבעיה בעמוד השדרה והורה לבצע בדיקת MRI. אך באותו בי"ח אין מכשיר MRI, וכשהבדיקה נחוצה מזמינים ניידת של מכון אחר עם המכשור הדרוש. כשהגיעה הניידת ובוצעה הבדיקה, היא הראתה מורסה (זיהום) לוחצת בעמוד השדרה שחייבה ניתוח דחוף. אך הניידת נסעה לדרכה, ואיתה הטכנאי שלא היה עובד ביה"ח ולא היה לו כל קשר עם הנוירולוג שהזמין את הבדיקה.

איש לא דיווח לנוירולוג על הממצא החמור. רק חצי יממה מאוחר יותר פתח הנוירולוג את דיסק הבדיקה והבחין בממצא הבעייתי. עבר עוד זמן רב עד שסמיר הועבר לבי"ח אחר לצורך ניתוח עמוד-שדרה – ניתוח שמראש לא ניתן היה לבצע בביה"ח אליו פנה. האיחור באבחון ובטיפול הותירו אותו בכיסא גלגלים, עם שיתוק מלא ברגליו ובידיו, סיעודי באופן מוחלט.

תוצאות מצערות אלה היו נמנעות לחלוטין אילו יושמה החלטת משרד הבריאות ובתי החולים לאגד בתי חולים בפריפריה באשכולות כדי שישתפו ביניהם פעולה. ואולם, הואיל ולא נעשה דבר על מנת לקדם יוזמה זו, נאלץ בית החולים להסתמך על ניידת של מכון חיצוני שכלל לא דיווח על תוצאות הבדיקה.

האם הרופא שלכם מומחה בתחום עיסוקו?
הכשרת רופאים מומחים לא מסתיימת עם קבלת הרישיון לעסוק ברפואה. על רופא המעוניין להתמחות בתחום רפואי מסוים, להמשיך את הכשרתו כרופא מתמחה במשך 4-7 שנים נוספות בהתאם לתחום העיסוק שבחר בו. בשנים אלה רוכש הרופא המומחה את הכישורים הנדרשים כדי להעניק טיפול הולם במסגרת תחום התמחותו.

לפי נתוני משרד הבריאות, התפתח בשנים האחרונות מחסור ברופאים מקצועיים בפריפריה, הנובע מהקושי במשיכת כוח אדם רפואי וסיעודי ממרכז הארץ. מחסור זה הוביל לתופעה מטרידה, שבמסגרתה ישנם רופאים שמספקים טיפול רפואי ללא הכשרה הולמת, או אף מבלי שהמטופלים מיודעים בצורה הולמת כי לרופאים הנ"ל אין מומחיות בתחום בו הם מעניקים טיפול. עו"ד שירה פרידן, מסבירה לנו אודות התופעה. 

"מטופל פונה לרופא משפחה בקופ"ח...", מספרת עו"ד פרידן, "לעיתים הוא לא יודע שהרופא בחדר לא עשה או לא סיים התמחות ברפואת משפחה - הכשרה בת חמש שנים. בשלט המוכר ליד הדלת ייכתב "רופא משפחה" ולא "מומחה ברפואת משפחה". מרבית המטופלים לא מודעים להבדל.

דו"ח של משרד הבריאות משנת 2018 מלמד כי שיעור המומחים ברפואת משפחה גבוה משמעותית במרכז לעומת הפריפריה המרוחקת. רופא המשפחה הוא זה שיפגוש את המטופל פעמים רבות יותר מכל רופא אחר, זה שאמור לתחקר אותו על מצבו, לאתר גורמי סיכון, ולהפנות לבירור רפואי כשעולה חשד לבעיה רפואית.

יתכן שגם רופא משפחה מנוסה שאינו מומחה יהיה רופא מסור ומקצועי, אך הכשרה במסגרת התמחות של חמש שנים, בוודאי עשויה להיות משמעותית, ומכל מקום זו זכותו של המטופל לדעת ולבחור. "הנושא נפוץ יותר מחוץ לערים הגדולות."

האם התופעה נפוצה רק בקרב רופאי משפחה?
"רופאי המשפחה הם רק דוגמה אחת. דוגמה נוספת היא רופאי הנשים. ישנם רופאים שהתנסו ברפואת נשים כמתמחים בבתי חולים אך לא השלימו את ההתמחות או לא עברו את הבחינות. למרות זאת, הם עובדים כרופאי נשים בקופות החולים. בד"כ בשלט ליד המרפאה  ייכתב- "רפואת נשים" במקום "מומחה ברפואת נשים" – פער כביכול "סמנטי" שמרבית המטופלות לא יבחינו בו ולא יבינו את משמעותו".

מה הסכנות הטמונות בטיפול על ידי רופא שאינו מומחה ברפואת נשים?
"ההשלכות של טיפול רפואי לא הולם יכולות להיות קשות. לדוגמה, באחת מתביעות הרשלנות הרפואית בהן טיפלנו, אישה איבדה את העובר ברחמה בשבוע 29, משום שלא קיבלה טיפול לסכרת הריונית. רק בדיעבד הסתבר שהרופאה שביצעה את המעקב ההריוני היתה רופאת משפחה וכלל לא רופאת נשים.

במקרה אחר של רשלנות רפואית בהריון בו טיפלנו, רופא החמיץ מומים בעובר בבדיקות אולטרה-סאונד. לאחר שהילד נולד והתגלו המומים, גילינו במסגרת הבירור שערכנו עבור הוריו, שהרופא כלל לא היה מומחה ברפואת נשים".  

''אישה איבדה את העובר ברחמה בשבוע 29, משום שלא קיבלה טיפול לסכרת הריונית.'' (צילום: pexels)''אישה איבדה את העובר ברחמה בשבוע 29, משום שלא קיבלה טיפול לסכרת הריונית.'' (צילום: pexels)

מה עושים? מודעות מאפשרת בחירה
עו"ד שירה פרידן ממליצה: "שואלים ומוודאים בנימוס שהרופא שמולנו הוא בעל המומחיות והניסיון הדרושים לצרכינו. פונים לרופא לוודא שקיבל תוצאות של בדיקות להן המתנו. בבי"ח מבררים אם קיימות המחלקות המותאמות לטיפול בתלונות איתן הגענו. ואפילו כבר באמבולנס – מוודאים שאנחנו או המטופל שאנחנו מלווים נלקחים לבי"ח עם אמצעים מתאימים למצבנו, כגון – מחלקה נוירוכירורגית כשהפנייה היא בעקבות חבלת ראש, ומחלקת צנתורים וניתוחי לב כשהתלונה היא לחץ בחזה. והכי חשוב - שומרים על הבריאות"!