דנה בת ה־10 נכנסה בליווי אמה לקליניקה בהמלצת רופא המשפחה. האם המודאגת תיארה את דנה כבררנית באוכל. חששה של האם הוא ממצבה התזונתי של בתה, ומהפגיעה האפשרית בגדילה ובהתפתחות. דנה, לעומתה, אינה מבינה על מה המהומה, מבחינתה היא אוכלת הכל, פרט למזונות שהיא "לא אוהבת".
במצב כזה יש לבצע בירור של הסיבות לוויתור של הילדה או הילד על מזון זה או אחר. אצל דנה הופיעה רתיעה ממזונות עם מרקם כמו זה של חומוס או של גבינה. ביצים היא לא אוכלת בגלל הריח, ואפרסקים מחוץ לתחום בגלל הטקסטורה שמצמררת אותה. דגני בוקר אינם אופציה בגלל הרעש של המרקם "המתפצפץ" בפה, שמקפיץ אותה.
ואם אין די בכך, האם מוסיפה שהכנת הארוחות היא אתגר גדול. נדרשת לדנה התאמה מיוחדת בבית, ועוד יותר באכילה מחוץ לבית - בבילוי אצל משפחה וחברים, בטיולים ובמסעדות כיוון שדנה נרתעת ממזונות חדשים שאינם מוכרים.
בררנות אכילה
בררנות אכילה היא תופעה שמטרידה לא מעט הורים, בשני היבטים שונים: בהשפעה על המצב התזונתי ובהשלכות על גדילה והתפתחות פיזית, ובהיבט נוסף בכל הקשור להתנהלות ולארגון האוכל והארוחות. הסיבות לבררנות אכילה הן שונות ומגוונות: הן יכולות להיות תוצאה של חרדה שהייתה קיימת בעבר סביב אירועי אכילה. סיבות נוספות הן אופי נוקשה ובררן של הילד שמתבטא באוכל כמו גם בתחומי חיים אחרים, משחקי שליטה מול ההורים כשהאוכל הוא "כלי מיקוח". ייתכן שהילד הוא בקטגוריה של "טועמי־על", אלו לפעמים מכונים אניני טעם והם בעלי רגישות יתר לטעמים. ייתכן גם קושי בוויסות החושי.
ויסות חושי
מהתיאורים ומההסברים של דנה, שנמנעת ממאכלים רבים, ניתן לזהות כי הרקע הוא קושי בוויסות החושי. ויסות חושי הוא היכולת לווסת ולארגן מידע ממערכות החושים השונות ולהגיב בהתאם לדרישות וציפיות מקובלות של הסביבה. חמשת החושים הם טעם, ריח, ראייה, שמיעה ומישוש (מגע). להם מתווספות מערכת שיווי המשקל והתנועה (וסטיבולרית), ומערכת התחושה העמוקה (פרופריוצפטיבית) - המעבירה את המידע על מנח הגוף ותחושת הגוף במרחב.
בעוד עבור רבים חוויה המערבת את כל החושים היא חוויה עוצמתית ומהנה, עבור ילדים עם קושי בוויסות חושי, מתקשה המוח לעבד את מכלול החושים, והילד מרגיש במצוקה. מילד לילד התסמינים משתנים וכך גם העוצמה. קיימים כמה סימנים שנפוצים בקרב ילדים:
רתיעה מלכלוך. ולכן, למשל, יעדיפו לא לצייר בצבעי גואש או לשחק בבוץ. רגישות למגע של בדים מסוימים או תגי בגד על עור הגוף, ויש צורך לגזור אותם לפני השימוש. רגישות לריחות ו/או לצלילים. תזזיתיות וקושי לשבת לאורך זמן. רתיעה ממגע אנושי, כמו חיבוקים או נשיקות. רתיעה ממגע דשא או חול ים. תנועות גוף מגושמות שאינן מותאמות. וגם - בררנות אכילה.
לא מפתיע שילד עם קושי בוויסות חושי יהיה בררן באכילה. פעולת האכילה משתמשת בכל החושים שלנו. החוש שעליו אנחנו חושבים בהקשר של אכילה הוא חוש הטעם, אך למעשה כל החושים מעורבים בפעולת האכילה. מראה האוכל על הצלחת, הצבעים, אופן ההגשה, הריח, הטקסטורה והרעשים הנלווים מפעולת האכילה: נגיסה במזון, מציצה, לעיסה ובליעה.
אז מה עושים?
ראשית חשוב לדעת שאצל רוב הילדים בררנות האכילה חולפת או פוחתת ככל שהם מתבגרים. כך למשל, פעוט שנמנע ממגע של חול ים, לרוב יתרגל עם השנים למגע זה בעקבות חשיפה חוזרת וחוויות חיוביות סביב בילוי משפחתי בים. בהקשר של אכילה כדאי למצוא את האיזון הנכון: לחשוף את הילד לאוכל מגוון, אך לא להכריח לאכול, למתוח ביקורת או להפעיל לחץ סביב האכילה. כדאי להמשיך להגיש את האוכל לשולחן, לאפשר לו להריח, לגעת ולהסתכל על האוכל, לצפות באחרים שאוכלים את אותו מזון, גם אם לא לאכול אותו.
לעודד התנסות במנות קטנות בהדרגה (לפעמים אפילו קטנטנות כמו גרגיר אפונה) לאורך זמן. וכשהצליח, להמשיך את החשיפה הזו עד שאפשר יהיה להכניס לתפריט. במידה שהסירוב עיקש ומוחלט, כדאי להניח לנושא לזמן מה ולנסות במועד אחר. חשיפה למזון חדש בהתמדה 15-10 פעמים ואף יותר עשויה לעזור.
מחקר שנעשה בקרב בררני אכילה מצא שהצגת תמונות של ירקות לאורך תקופה מסוימת הובילה למספר גדול יותר של בררנים שהסכימו לנסות את המזונות. נוסף על כך, ובמקרה שיש חשש למחסור ברכיבים תזונתיים בגלל הפחתה של מזונות רבים מהתפריט, מומלץ לגשת לדיאטנית לאבחון - ובמידת הצורך להתחיל בטיפול.
רצון להתקדם
נחזור לדנה. במהלך הפגישה שוחחנו על קבוצות המזון העיקריות הנדרשות בתפריט מאוזן. בכל קבוצה איתרנו את מגוון המזונות שדנה אוכלת. בלט לעין כי לקבוצת החלבונים כמעט אין ייצוג בתפריט, ויחד חשבנו איך ומה אפשר לשלב - גם אם בהדרגה - בתפריט.
כשהסברנו לדנה את הצורך בטיפול ואת תוכנית הטיפול, היא הביעה רצון להתקדם ולשתף פעולה, והוצע כי בהמשך הטיפול נוסיף בכל פעם מזון אחר לפי בחירתה ובהתאם לצורך הנדרש בתפריט. המלצנו לה לטעום (להבדיל מ"לאכול") מזונות חדשים בהתחלה.
הוסבר להורים שלא יהיו שינויים דרמטיים אלא התקדמות אטית ומתונה. מאכלים רבים עדיין ירתיעו את דנה, אך המטרה היא להגיע לתפריט מלא ומאוזן תזונתית. עם ההתבגרות של דנה יש לוודא שאין פגיעה בהתנהלות מחוץ לבית - בטיולים של התנועה או בבילויים עם חברות במסעדות למשל.
במקרים שבהם יש פגיעה תזונתית או חברתית מתמשכת באכילה, כמו בתחומי חיים אחרים, מומלץ לפנות במקביל גם לאנשי מקצוע. במקרים שבהם יש פגיעה בגדילה ובצמיחה יש להתייעץ עם דיאטנית לגבי הטיפול המתאים. במקרים קיצוניים יש צורך לערב אנשי טיפול מתחום הפרעות אכילה.