ויסות חושי ובררנות אוכל אצל הילדים: מה עושים במקרה כזה?

דנה בת ה־10 נכנסה בליווי אמה לקליניקה בהמלצת רופא המשפחה. האם המודאגת תיארה את דנה כבררנית באוכל. חששה של האם הוא ממצבה התזונתי של בתה, ומהפגיעה האפשרית בגדילה ובהתפתחות. דנה, לעומתה, אינה מבינה על מה המהומה, מבחינתה היא אוכלת הכל, פרט למזונות שהיא "לא אוהבת".

במצב כזה יש לבצע בירור של הסיבות לוויתור של הילדה או הילד על מזון זה או אחר. אצל דנה הופיעה רתיעה ממזונות עם מרקם כמו זה של חומוס או של גבינה. ביצים היא לא אוכלת בגלל הריח, ואפרסקים מחוץ לתחום בגלל הטקסטורה שמצמררת אותה. דגני בוקר אינם אופציה בגלל הרעש של המרקם "המתפצפץ" בפה, שמקפיץ אותה.

ואם אין די בכך, האם מוסיפה שהכנת הארוחות היא אתגר גדול. נדרשת לדנה התאמה מיוחדת בבית, ועוד יותר באכילה מחוץ לבית - בבילוי אצל משפחה וחברים, בטיולים ובמסעדות כיוון שדנה נרתעת ממזונות חדשים שאינם מוכרים.

לא מפתיע שילד עם קושי בוויסות חושי יהיה בררן באכילה. פעולת האכילה משתמשת בכל החושים שלנו. החוש שעליו אנחנו חושבים בהקשר של אכילה הוא חוש הטעם, אך למעשה כל החושים מעורבים בפעולת האכילה. מראה האוכל על הצלחת, הצבעים, אופן ההגשה, הריח, הטקסטורה והרעשים הנלווים מפעולת האכילה: נגיסה במזון, מציצה, לעיסה ובליעה.

לעודד התנסות במנות קטנות בהדרגה (לפעמים אפילו קטנטנות כמו גרגיר אפונה) לאורך זמן. וכשהצליח, להמשיך את החשיפה הזו עד שאפשר יהיה להכניס לתפריט. במידה שהסירוב עיקש ומוחלט, כדאי להניח לנושא לזמן מה ולנסות במועד אחר. חשיפה למזון חדש בהתמדה 15-10 פעמים ואף יותר עשויה לעזור.

מחקר שנעשה בקרב בררני אכילה מצא שהצגת תמונות של ירקות לאורך תקופה מסוימת הובילה למספר גדול יותר של בררנים שהסכימו לנסות את המזונות. נוסף על כך, ובמקרה שיש חשש למחסור ברכיבים תזונתיים בגלל הפחתה של מזונות רבים מהתפריט, מומלץ לגשת לדיאטנית לאבחון - ובמידת הצורך להתחיל בטיפול.

כשהסברנו לדנה את הצורך בטיפול ואת תוכנית הטיפול, היא הביעה רצון להתקדם ולשתף פעולה, והוצע כי בהמשך הטיפול נוסיף בכל פעם מזון אחר לפי בחירתה ובהתאם לצורך הנדרש בתפריט. המלצנו לה לטעום (להבדיל מ"לאכול") מזונות חדשים בהתחלה.

הוסבר להורים שלא יהיו שינויים דרמטיים אלא התקדמות אטית ומתונה. מאכלים רבים עדיין ירתיעו את דנה, אך המטרה היא להגיע לתפריט מלא ומאוזן תזונתית. עם ההתבגרות של דנה יש לוודא שאין פגיעה בהתנהלות מחוץ לבית - בטיולים של התנועה או בבילויים עם חברות במסעדות למשל.

במקרים שבהם יש פגיעה תזונתית או חברתית מתמשכת באכילה, כמו בתחומי חיים אחרים, מומלץ לפנות במקביל גם לאנשי מקצוע. במקרים שבהם יש פגיעה בגדילה ובצמיחה יש להתייעץ עם דיאטנית לגבי הטיפול המתאים. במקרים קיצוניים יש צורך לערב אנשי טיפול מתחום הפרעות אכילה.