זה לא סוד שבשנים האחרונות מצבם הנפשי של בני הנוער והילדים רק הלך והתערער, ובתקופות הקורונה המצב אף החמיר. אבל זה לא אומר שלפני כן לא היו בעיות. למעשה, הדור הזה, שקרוי דור ה- Z נמצא במצב נפשי פחות טוב כבר למעלה מעשור, כאשר מ-2011 מתחילים להיות ירידה תלולה במצב האושר ועליה של בעיות חרדה ודכאון שבעיקר מאפיינות ילדים בבתיה"ס וסטודנטים באקדמיה.

"אלו דורות שהמדיה החברתית נכנסה לחייהם בשלב מוקדם. מדובר בדור יותר חרד ומדוכא מאי פעם", מסבירה פרופ' ענת שושני מנהלת מרכז מיטיב לפסיכולוגיה חיובית בביה"ס ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן ואחראית על תוכנית המניעה במרכז הישראלי להתמכרויות. ובאמת ב-2011-12 רואים שהחיים החברתים של הילדים הפכו מללכת לחברים ולשחק בחוץ לבהייה באייפון ותקשור דרך המסכים. 

חצי יום מול מסך
פרופ' שושני היא חוקרת אושר ופסיכולוגיה חיובית של ילדים ועוסקת גם במניעה של התנהגויות סיכון אצל ילדים וככזו היא הובילה בשנת 2019, טרם הגעת הקורונה, מחקר שביקש לבדוק את רמות האושר של ילדים בישראל ואת  והתנהגויות ממכרות שלהם, שכוללת לא רק מסכים, אלא גם שימוש בחומרים ממכרים כמו אלכוהול וסיגריות. אבל לא רק.
 
"המחקר התחיל בספטמבר 2019. חצי שנה אחרי זה התחילה הקורונה ומצאנו את עצמנו עם נתונים מאוד רחבים על ילדי ישראל לפני המגיפה והייתה לנו הזדמנות נדירה לעקוב אחרי ילדים מסוימים ולבדוק מה קרה להם אחרי המגיפה", היא מסבירה. "מחקרים בעולם שבדקו השפעות על ילדים דיווחו על השפעות בדיעבד ולנו היה מחקר ראשון בעולם שידע באמת מה קרה לילדים בזמן המגיפה. התחלנו את המחקר עם 3,000 ילדים בכיתות ד'-יא' והמשכנו לעקוב אחרי אותה קבוצה לאורך הקורונה ועד עכשיו".
 
פרופ' שושני אומרת כי הגילוי הראשון של המחקר היה שילדים צריכים סביבה חברתית כדי להתפתח. עד פה לא מפתיע. אבל הממצא האחר שגילה מה הילדים האלה עשו במהלך הסגרים כבר היה הרבה יותר מדאיג: "מה שגילינו הוא שילדים שישבו בממוצע 4 שעות ביום מול מסך הגיעו בתקופת הקורונה ל-12.4 שעות ביום, כשמתוכן 4 שעות היו  הלימודים בזום", אומרת פרופ' שושני. אבל המספרים הקיצוניים האלה לא היו הבעיה היחידה.
 
"בדקנו מה הילדים האלה עשו מול המסך, כשהיינו בטוחים שנראה עליה במדיה חברתית כמו טיקטוק ואינסטגרם, אבל גלינו שדווקא שם לא הייתה עליה משמעותית, אלא אפילו ירידה בתקופת הסגרים". אז איפה הייתה העלייה? המחקר מצא שבשימוש באינטרנט, גיימינג ופורנו נמצאה עליה משמעותית. הסיבה לממצאים האלה לדברי פרופ' שושני ככל הנראה נובעת מהעובדה שהילדים קצת הסתגרו והיו קצת פחות בקשר עם חברים, פחות נפגשו או יצאו מהבית ולכן פחות התעניינו אחד בשני דרך הרשתות. והייתה לזה השפעה קריטית.

דיכאון, חרדה, פורנו ועישון
"ראינו עליה של 23 אחוזים בדיווחים על בדידות, דיכאון וחרדה. מה שהוכיח שאנחנו צריכים חברה ואנשים כדי להרגיש טוב ולצבור ביטחון. לא נועדנו לחיות בתוך חדר ללא אינטראקציה אנושית בלתי אמצעית". המחקר גם מצא כי מבחינת שימוש בחומרים הייתה עליה של קרוב לעשרה אחוזים בשימוש בסיגריות, אלכוהול (עליה של פי שניים ל-14 אחוזים בקרב ילדים ובני נוער), שימוש תדיר בקנאביס הגיע ל-10 אחוזים וגם עליה בהימורים ל-12.5 אחוזים. בגיימינג הייתה עליה גדולה מאוד וילדים שמשחקים מעל 5 שעות ביום עלה מ- 14.1 אחוזים ל-22.1 אחוזים. וגם בפורנו נצפתה עליה מ-15 ל-16.3 אחוזים. 

במקרה של מסכים, שיעורי השימוש רק הולכים ועולים. "אפשר לראות היום יותר ילדים שמגיעים לרמות של שימוש לרעה וסיכון להתמכרות. ילדים למשל שמשחקים או משתמשים באינטרנט 5 שעות ביום, נמצאים במצב לא טוב". 

ובכל זאת פרופ' שושני מדגישה כי "המילה התמכרות לא בהכרח מתאימה כשמדובר לילדים". היא אומרת כי "למרות שאנחנו כן רואים ירידה בגילאים של התמכרויות (פעם היו מתחילים לעשן בחטיבה, היום שימוש ראשון בסיגריות מופיע ביסודי), אנחנו בעצם בגילאים האלה נוטים לראות יותר רצף שנע בין שימוש לשימוש לרעה. שימוש לרעה אומר שהחיים לא נהרסו לחלוטין אבל רואים כבר פגיעה בתפקוד, תלות וצורך הולך וגדל בשימוש".

בסקר שנערך נמצא למשל כי 81 אחוזים טענו שהשימוש במסכים גורם להם לתחושה של בדידות, 83 אחוזים חרדה ואצל 79 אחוזים זה גרם לדיכאון. 86 אחוזים מבני הנוער למשל אמרו שהמסכים גורמים להם לשמחה. יש גם רווחים לשימוש במסכים (שייכות חברתית, שכחה מדאגות, עניין והנאה) לכן  ההיבט החשוב הוא  מינון של שימוש.

האם אתם בסיכון להתמכרות? (צילום: המרכז הישראלי להתמכרויות)האם אתם בסיכון להתמכרות? (צילום: המרכז הישראלי להתמכרויות)

איך אפשר לדעת מתי ההנאה עוברת את הגבול? בדקו את עצמכם

איך עוצרים שימוש יתר?
"השאלה מהי האלטרנטיבה למסך?" שואלת פרופ' שושני. "חייבים להציע אלטרנטיבה ולשאול איך הילד מנהל את חייו? האם יש לו תחומי ענין כמו חוגים? האם הוא פוגש חברים? עושה פעילות גופנית? מה מלהיב אותו מחוץ למסך? לכן אם מדברים על להוריד שעות מסך צריכים לפתח את תחומי העניין של הילדים ולהיות שם לעזר אחה"צ. כי אם לא נהיה ולא נפקח הם יהיו מול המסך, כי משעמם להם ושם החיים שלהם מתנהלים". אבל זה לא מספיק.

"יש הורים שלא מדברים עם הילדים על חומרים כדי לא לתת להם לגיטימציה לשימוש", אומרת פרופ' שושני ומסבירה כי "המציאות היא לרוב שבמסיבה הראשונה שיציעו לו שתיה הוא ייקח לגימה ויותר מזה". לדבריה, "אם רוצים להתכונן לדבר הזה צריך לדבר על שימוש, קווים אדומים, האם מלגימה משתכרים והיכן עובר הגבול, צריך לדעת לחנך ילדים לאחריות אישית ומניעה, לסכנות, לגבולות ולאיפה לשים אותם. צריך לדבר בגובה העיניים עם ילדים ומתבגרים על הרווחים והמחירים של השימוש כדי שיבחרו נכון. לא לדבר על זה, זו שיטת בת היענה. אפשר ורצוי להכין ילדים למפגש הראשוני עם חומרים או לצריכה נכונה של מסכים, ולעשות את זה כבר בגילאי יסודי". 

במחקר שערכה פרופ' שושני בשיתוף השירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך הפעילו את תכנית "מיטיב" במאה בתי ספר שבהם הם עבדו עם המורים על היבטים רגשים-חברתיים של הילדים– בין היתר איך מונעים התמכרויות. "גילינו שבקבוצה שעברה את התהליך, המדדים היו טובים ובמקום עליה בחרדה ודכאון ראינו ירידה, לצד ירידה משמעותית בשימוש באלכוהול, קנאביס והימורים. לא ראינו את העליות הדרסטיות כמו בקבוצה השנייה שלא השתתפה בתהליך". 

לדבריה של פרופ' שושני תוכניות שאינן מבוססות על הפחדה ולא מתמקדות רק ב"אל תשתמש" אלא מציעות אלטרנטיבה הן היעילות ביותר בעולם. "לא מספיק להגיד "סמים זה רע", צריך לתת אלטרנטיבה, מטרות חיוביות ומשמעות בחיים, זיהוי חוזקות, מפגשים חברתיים ועוד. ילדים מחפשים משמעות ומפתחים תחומי עניין, צריך לשאול אותם שאלות של בוגרים. הם מודעים לעצמם, לבדידות שלהם, והם גם יודעים את המחיר של השימוש.

מתי בכל זאת יש צורך לקבל עזרה חיצונית? 
"במצב בו יש הסתגרות שעות בחדר ושימוש הולך וגדל. או כשיש הפסקת שימוש למשל במחשב או באייפד ואחריהם מופיעים התקף זעם, עצבים, או פגיעה בתפקוד, אנחנו נמצאים במקומות לא טובים. אם הילד צריך עוד ועוד מזה כדי להרגיש טוב וזה משתלט לו על כל היום זו בעיה", מסבירה פרופ' שושני ונותנת המלצה שכדאי שכל הורה יכיר -  "הפעולה הראשונה אולי שכדאי לעשות היא  לדחות את הקץ עם מדיה חברתית כמו אינסטגרם וטיק טוק לכמה שיותר מאוחר. איגוד הרופאים האמריקני ממליץ על גיל 14 ומעלה, אבל כדאי שהוא יהיה כמה שיותר מאוחר ".

איך אפשר לדעת מתי ההנאה עוברת את הגבול? בדקו את עצמכם

*התוכן בערוץ זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.