במסגרת המחקר עלה כי כי אכילה מאוחרת לא רק הגבירה את תחושת הרעב הסובייקטיבית למחרת, אלא גם העלתה את שיעור הורמוני ה"רעב" בדם, למרות שהמשתתפים אכלו תזונה זהה בשני הפרוטוקולים. בנוסף היא גם הפחיתה את מספר הקלוריות שנשרפו למחרת. אצל המשתתפים שעברו ביופסיה של רקמת שומן, הוכח כי אכילה מאוחרת גם גורמת לשינויים מולקולריים המקדמים אגירת שומן. ממצאים אלו העלו כי אכילה מאוחרת מובילה למספר שינויים פיזיולוגיים ומולקולריים שלאורך זמן יכולים להוביל לעלייה במשקל.