סוכרת היא מחלה שכיחה, מאוד, והאנשים שחיים איתה מתמודדים לא אחת עם מציאות מורכבת של טיפולים, סיבוכים ובדיקות תכופות. ההורמון החשוב ביותר לאיזון ערכי הסוכר בגוף הוא האינסולין, אם כי הוא לא היחיד. הוא מופרש מתאי בטא בלבלב לזרם הדם, כאשר רמות הסוכר בגוף עולות. בהמשך הוא נקשר לקולטנים על פני התאים באיברי הגוף השונים, וכך מתווך את פעילות הפחתת הסוכר בדם.
סוכרת היא גם מחלה מורכבת - יש לה כמה גורמים, והיא משפיעה על אנשים שונים באופנים שונים. לאור כל אלה, אין זה פלא שלאורך השנים התגבשו כמה מיתוסים על המחלה שאינם מדויקים במקרה הטוב, או שגויים לחלוטין במקרה הרע, שעלולים ליצור בלבול וחשש בקרב חולי סוכרת. ביקשנו מד"ר יואל טולדנו, מנהל ארצי של תחום סוכרת ואנדוקרינולוגיה במאוחדת, להתייחס ל-6 מיתוסים כאלה.
- "סוכרת סוג 2 היא רק תוצאה של עודף משקל"
זה לא מדויק. סוכרת סוג 2 אכן קשורה להשמנה, אבל לא רק. "סוכרת היא מחלה עם גורמי סיכון רבים, כולל רקע משפחתי, השמנה/עודף משקל, אורח החיים המערבי, שמאפשר נגישות קלה לתזונה לא בריאה עתירת קלוריות וסוכר, וכן פעילות שבעיקרה היא יושבנית, למשל, חלק גדול מתרבות הפנאי מבוסס על צפייה במסכים, ואז אנחנו פשוט לא אקטיביים מספיק", הסביר ד"ר טולדנו.
"באופן די מדהים, יש גם השפעה של חשיפה לסביבה פחות בריאה עוד ברחם האם", הוסיף ד"ר טולדנו, "ידוע על פי מספר מחקרים, שאם לאמא היה עודף משקל וסוכרת בהיריון, הסיכון לסוכרת והשמנה של הצאצא עולה". גם גיל הוא גורם סיכון, שכן התנגודת לאינסולין מתגברת אצל כל אדם עם הגיל, ואז שיעור התפתחות הסוכרת עולה.סוכרת סוג 2 אכן קשורה להשמנה, אך לא רק. עודף משקל (צילום: Matthew Horwood/Getty Images)
אך למרות שיש כמה גורמים, שמשפיעים על סוכרת, חשוב להדגיש, שעודף משקל והשמנת יתר הם גורמי סיכון משמעותיים. "מגפת ההשמנה כרוכה במגפת הסוכרת. בכנסים האחרונים בעולם הסוכרת היה דגש משמעותי על מניעה וטיפול בהשמנה. טיפול בבעיה הזו עשוי לשפר מאוד את איזון הסוכר ואף למנוע את התפתחות המחלה. אכן, אנחנו יודעים ממספר מחקרים, שבמקרים שאדם שאובחן עם סוכרת, שירד לפחות 10 אחוזים ממשקל גופו, תיתכן נסיגה (רמיסיה) של המחלה", הבהיר ד"ר טולדנו. - "רק בגיל הילדות מאבחנים סוכרת מסוג 1"
לחלוטין לא נכון. " פעם קראו למחלה זו סוכרת הנעורים, אבל כשהבינו שאין קשר מובהק בין גיל ההופעה ובין התפתחות המחלה החליפו את השם ל'סוכרת מסוג 1'", הבהיר ד"ר טולדנו. סוכרת סוג 1 נובעת מתהליך אוטואימוני - המערכת החיסונית תוקפת את התאים בלבלב, שמפרישים אינסולין. במקביל, הוחלף השם של סוכרת המבוגרים ל"סוכרת מסוג 2".
"מאז שהתחלנו לבדוק נוגדנים בדם נגד תאי בטא בלבלב, גילינו ממצא מפתיע. לא מעט חולי סוכרת מבוגרים, שניתנה להם אבחנה של סוכרת מסוג 2, סובלים בעצם מתהליך אוטואימוני, עם רמת נוגדנים גבוהה בדם, כך שבעיקרון האבחנה הנכונה עבורם היא סוכרת מסוג 1", הוא הוסיף, "למעשה, הסיווג של הסוכרת השתנה עם השנים בגלל הכלים החדשים שיש לנו.
יכול להגיע אלינו אדם מבוגר בן 70, שאנחנו חושדים שהמחלה שלו לא מתאימה לסוכרת סוג 2, ואז עושים בדיקת נוגדנים בדם, ומגלים שיש לו סוכרת סוג 1 שהתפתחה רק בגיל מבוגר. למעשה, המערכת החיסונית יכולה להשתבש בכל שלב של החיים ולפתח תהליך אוטואימוני". - "מי שמטופל באינסולין, יהיה חייב להיות כל החיים עם הטיפול הזה"
גם זה לא מדויק. אנשים עם סוכרת סוג 1 אומנם חייבים לקבל אינסולין תמיד, בגלל אופי המחלה שלהם, אבל אצל אנשים עם סוכרת סוג 2 המצב מורכב יותר. "עבור אנשים עם סוכרת סוג 2, הטיפול השתנה בעשור האחרון, כיוון שנכנסו לשימוש זריקותGLP1, שמשפרות את ערכי הסוכר ומורידות במשקל", הסביר ד"ר טולדנו, "היום שומרים את הטיפול באינסולין לשלב מתקדם יותר, בו אמצעי הטיפול האחרים לא מאזנים את ערכי הסוכר של החולה. אולם חשוב להבין, שקיימת קבוצה בכלל לא מבוטלת של חולי סוכרת חדשים, המהווים כ-20 אחוזים מכלל החולים, בהם איזון הסוכר גרוע מאוד והם חייבים לקבל אינסולין כבר מהרגע הראשון".הטיפול השתנה מאוד בעשור האחרון. מזרק אינסולין (צילום: picture alliance gettyimages)
עם זאת, בהחלט ייתכן שאחרי תקופה קצרה של מספר שבועות או חודשים עם טיפול באינסולין, תאי הבטא בלבלב יתאוששו, ואפשר יהיה לעבור לטיפול אחר. "במחלת הסוכרת קיים תהליך מתקדם של הרס תאי בטא. בנוסף, כשערכי הסוכר בדם גבוהים מאוד, גם תאי הבטא בלבלב, שעדיין לא נהרסו, מפסיקים לשחרר אינסולין. דהיינו, התאים הללו לא מתים אלא מפסיקים לתפקד זמנית. ברגע שמשפרים את רמות הסוכר בדם, למשל הודות לטיפול באינסולין, קיים סיכוי להתאוששות התאים ושחרור מחודש של אינסולין", הסביר. - "לאינסולין יש בהכרח תופעות לוואי קשות"
ד"ר טולדנו ציין, כי לעיתים הוא פוגש מטופלים, שחוששים מאינסולין, מכיוון שהם מכירים אנשים שמצבם הוחמר לאחר נטילת התרופה. "למעשה, מה שאותם אנשים לא מבינים הוא שהמצב הוחמר בשל סוכרת לא מאוזנת וסיבוכי המחלה, וממש לא בשל הטיפול באינסולין", מסביר ד"ר טולדנו. "נהפוך הוא, הטיפול באינסולין יסייע להפחתת ערכי סוכר בדם והפחתת הסיכון לסיבוכי סוכרת". לדבריו, אנשים חושבים שתחילת הטיפול באינסולין זה סוף הדרך שלהם ושזו גזירת גורל, אבל חשוב להבין שהטיפול הזה מאוד עוזר לשפר את ההרגשה הכללית והתלונות השונות, ויש סיכוי מסוים שאפשר יהיה להפחית את המינון בהמשך ואף להחליף טיפול באינסולין לטיפול אחר. "הורמון האינסולין קיים אצל כל אחד מאיתנו, ובחולי סוכרת הפעילות שלו חסרה. למעשה, הטיפול באינסולין מחזיר למטופל את פעילות ההורמון החסרה", מוסיף ד"ר טולדנו.
שתי תופעות הלוואי העיקריות של טיפול באינסולין הן נפילת סוכר (היפוגליקמיה) ואפקט אנאבולי עם עלייה במשקל. "כשנותנים הורמון מבחוץ, אנחנו לא חכמים בוויסות הרמה שלו בדם, כמו שגוף האדם יודע לווסת. לכן לפעמים עלולים לתת טיפה יותר מדי, מה שיוביל לנפילת סוכר. מצד שני, אם ניתן יותר מידי, האפקט האנאבולי יהיה יותר בולט, והאדם יכול לעלות במשקל", הסביר, "יחד עם זאת, כיום קיימים אינסולינים מהדור החדש עושים הרבה פחות היפוגליקמיות, וגם העלייה במשקל אינה משמעותית כמו בעבר". - "מי שזקוק לאינסולין "נכשל" באיזון המחלה"
"ראשית, כפי שהוזכר מעלה, ל-20 אחוזים מהאנשים עם סוכרת חדשה יש מצב של חוסר אינסולין מתקדם, אז אין כאן עניין של כשלון באיזון. לאותם מטופלים פשוט אין מספיק תאי בטא מתפקדים, שמפרישים אינסולין", הבהיר ד"ר טולדנו, "זה נכון, שאחד המצבים השכיחים בהם נותנים אינסולין הוא כאשר ערכי סוכר לא התאזנו עם תרופות אחרות. אבל זה לא שהמטופל עצמו נכשל אלא שהתכשירים האחרים לא הצליחו להפחית ברמה מספקת את רמות הסוכר".
ד"ר טולדנו ביקש להדגיש כי הבסיס לכל הטיפול, לפני נטילת תרופות, הוא שמירה על אורח חיים בריא מבחינת תזונה, פעילות גופנית סדירה והפחתת משקל. "חשוב שלמטופל יהיה ליווי של דיאטנית, שיקפיד על מעקב של אחות ולפעמים גם ישלב תמיכה רגשית מעובדת סוציאלית/פסיכולוג. לצערנו, רק 25 אחוזים מחולי הסוכרת בארץ מגיעים ליעוץ של דיאטנית, וזה פשוט לא מספיק. הטיפולים התרופתיים משתנים ומתעדכנים כל הזמן, וכך בהתאם יש לקבל יעוץ מקצועי על התזונה המתאימה", הסביר ד"ר טולדנו.
- "סוכרת היא מחלה גנטית שאי אפשר להתחמק ממנה"
גם זה לא נכון. אומנם סוכרת היא מחלה עם רכיב משפחתי, אבל היא לא ממש מחלה גנטית. "זה לא מצב כזה של נשאות שאין מה לעשות איתה", הבהיר ד"ר טולדנו, "מה שכן חשוב לדעת הוא שאם עולים במשקל ויש רקע משפחתי של סוכרת, קיים סיכון מוגבר לפתח סוכרת. אם נצליח לשמור על תזונה בריאה ונקפיד על פעילות גופנית סדירה, הסיכון הזה ירד משמעותית".
עוד חשוב לדעת, כי לאישה עם סוכרת היריון יש סיכון של עד 50 אחוזים תוך 10-20 שנה אחרי הלידה לפתח סוכרת סוג 2. "ההיריון הוא כמו מבחן מאמץ ללבלב, שכן מדובר במצב של תנגודת גבוהה לאינסולין. לכן, גם אישה עם היסטוריה של סוכרת הריונית בעבר צריכה לשמור מאוד על אורח החיים שלה", אמר ד"ר טולדנו.
