מיליוני מבוגרים ברחבי העולם סובלים מדיכאון מדי שנה. הסטטיסטיקה מראה שנשים נוטות יותר לסבול מדיכאון, ואחריהן מבוגרים לא נשואים ובעלי הכנסה נמוכה, כך על פי דו"ח שפורסם באתר "פסיכולוגיה היום".
שינוי בטיפול בדיכאון הגיע עם הגעתו של הפרוזאק ב-1988, ולאחר מכן קבוצת תרופות נוגדות דיכאון, הנקראות SNRIs, בתחילת שנות ה-90. התרופות היו מועילות ביותר למי שהיו כל כך מדוכאים עד שלא יכלו לקום מהמיטה בבוקר, לעבוד ביום או לישון בלילה.
התלות בתרופות פסיכיאטריות משתרעת כעת על שורה שלמה של בעיות רגשיות והתנהגותיות. הפסיכיאטר בסל ואן דר קולק ציין בספרו "הגוף שומר את הציון", כי "גם כשהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון המשיך לעלות, הן לא השפיעו על מספר האשפוזים בבית החולים עקב דיכאון", מה שאומר שהתרופות לבדן אינן מספיקות לטיפול בדיכאון או למניעת חזרתו לאחר הטיפול.
רוב אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש מדגישים את החשיבות של טיפול ותרופות (לפי הצורך) בעת טיפול בבעיות נפשיות. מודלים שונים של טיפול, במיוחד טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים, יעילים בהקלה על תסמינים קלים וחמורים של דיכאון. הוכח כי השילוב של תרופות וטיפול יעיל יותר מתרופות בלבד.
אם אדם מתנגד לשימוש בתרופה פסיכואקטיבית או שלא הצליח לטפל בתופעה באמצעות תרופות נוגדות דיכאון, הטיפול עשוי להיות דרך הפעולה העיקרית. טיפול הוא דרך מצוינת להיפטר מתסמינים בטווח הקצר, במיוחד עבור אלו שתסמיניהם קלים עד בינוניים.
עם זאת, כמו בטיפול תרופתי בלבד, טיפול לבדו אינו יכול לייצר שינוי חיובי מתמשך אלא אם כן ישתנה משהו אחר. אם הרגלי חיים הרסניים נמשכים, כגון שימוש בסמים, חוסר שינה מתמשך או תזונה לקויה מבחינה תזונתית, שום טיפול לא יוכל להתגבר על ההשפעות המזיקות של גורמים כאלה.
התרעות פיקוד העורף