האם גם אתם במתח כשאני מקליד/ה?

כאחד שיושב ימים שלמים מול מטופלים, שמשלמים סכום לא מבוטל עבור כל שעה של מפגש, מתפלא הפסיכולוג רועי סמנה בכל פעם מחדש כשהוא רואה אותם מציצים אל הטלפון – ולפעמים אפילו מגניבים איזו הקלדה – בזמן השיחה. "50 הדקות שאדם מפנה בשבוע לטיפול הן בדרך כלל מאוד יקרות לו, גם כי הן זמן מיוחד וגם כי הן עולות לו הרבה – ובכל זאת, אנשים פשוט לא מצליחים להתנתק מהמכשיר", הוא מעיד. ומוסיף מיד שהוא עצמו לא פטור מהתמודדות עם הקשר הבלתי פוסק עם המכשיר הסלולרי שלו.

אנחנו רואים את התופעה הזאת כמובן בכל מקום – אנשים נמצאים בסלולרי כשיושבים לקפה עם חברים, תוך כדי נהיגה, תוך כדי שירי ערש לילדים ולמעשה בכל מקום על הסקאלה שבין חדר השירותים לאירוע חד פעמי מתחת לחופה. "הסלולרי הפך להיות חלק אינטגרלי מהגוף", אומר סמנה, "אנחנו נעזרים בו לכל עניין – תקשורת, עבודה ובילוי ולמעשה הוא הפך להיות המשך של היד שלנו, ואם נודה באמת - גם חלק מהנפש. זה הופך את ההתנתקות ממנו  - בניגוד להתנתקות מגורמי התמכרות אחרים, למאוד מאוד קשה.

זו אינה ההתמכרות היחידה האורבת לכולנו בחיים המודרניים – בשבועות הקרובים נביא כאן, במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, סדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שיספרו על המדע שמאחורי התופעות. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות בנות ימינו.

ואין ספק שההתמכרות הבולטת בימינו היא ההתמכרות לסלולרי. "עד כמה אבסורדי החיבור האינטנסיבי של כולנו לסלולרי? עד כדי כך שהדרך הכי טובה לא לשכוח ילד באוטו היא להניח את הטלפון הסלולרי לידו, במושב האחורי", אומר סמנה. "הילד עלול להישכח – אבל אין סיכוי שמישהו יפספס את חיסרון הסלולרי שנשכח ברכב".

אלא שבניגוד לשמיכה שמציעה אך ורק נחמה של מגע מוכר, הסלולרי טומן בחובו מנגנונים אחרים לגמרי, שמיועדים ליצור קשר מתמשך ולמעשה בלתי-פוסק. במלים אחרות: התמכרות. "העולם הסלולרי והמכשירים בנויים בכוונה על מנת לספק אינספור גירויים בכל רגע נתון, כדי לוודא שלא נתרחק יותר מדי. תחושת הרוגע שאדם חש כשהוא פונה אל הטלפון שלו, מתחלפת מיד בתחושת החמצה – שהיא רגש מאוד קדום ומהותי אצל האדם". התחושה הזו ידועה היום בקיצור FOMO (Fear Of Missing Out), תחום שסמנה חוקר ומתמחה בו.

"מה שהיום אנחנו קוראים פומו, הוא בעיני ממש שייך לתחום האקזיסטנציאליזם", אומר סמנה. "אבל בעוד שבעבר אדם היה שואל את עצמו מהו אושר, או איך יכלו להיראות חייו אם היה עושה בחירות אחרות – שאלות ללא ספק מרתקות, היום החברות המסחריות תופסות טרמפ על התופעה ועושות הכל כדי לתדלק אותה. כל רגיעה שמגיעה מהסלולרי היא רגיעה קצרת-מועד שמתחלפת מיד בפחד להחמיץ. נכנסתי לסלולרי וראיתי שקיבלתי לייק? יש לי דקה וחצי של שמחה ומיד אחריה אני כבר במרוץ להשגת הלייק הבא".

ואם הידיעה לא עוזרת – איך אפשר בעצם להתנתק מהמרוץ הזה? "התמכרות לסלולרי דומה להתמכרות לאוכל", אומר סמנה. "אוכל זה הכרח קיומי ואין דרך להפסיק אותו, אבל כן יש צורך להיות מודע, ולמנן. זו בעצם עבודה שמערכת החינוך צריכה לעשות, ועבודה של כל אדם עם עצמו. להתנתק מהסלולרי הוא לא דבר אפשרי לאף אחד בימינו, אבל את היכולת להבין מה עוצמת הכלי ואיך להשתמש בו בחוכמה – את זה בהחלט אפשר לעשות וזוהי בעצם הדרך".