הליך זה מיועד לצורך החלפה של איבר פגום ובכוחו להציל את חיי האדם בו מושתל האיבר. הודות לטכנולוגיות מתקדמות אשר הגיעו כידוע גם לעולם הרפואה ועולם ההשתלות, הליך זה הפך להיות נפוץ יותר בשנים האחרונות וזה נכון הן לגבי השתלת לב, הן לגבי השתלת כליה והן לגבי השתלות של איברים נוספים.
נכון להיום, האיבר אשר נחשב כנתרם ביותר הוא כליה – ולו מהסיבה הפשוטה שמדובר באיבר שניתן לקחת גם מאדם חי. איברים נוספים שניתן לקחת מאדם חי הו חלק מהכבד ומח עצם.
בין אותם הקריטריונים: גילו של המושתל, דחיפות רפואית, זמן ההמתנה, התאמת רקמות, סוג הדם ונתונים גופניים שונים.
אחד הפרמטרים החשובים ביותר בקבלת ההחלטה הוא כמובן מידת ההתאמה. לצורך כך, יש לבצע התאמה גנטית. שלב זה הינו חשוב מכיוון שאין התאמה של 100 אחוזים והתאמה במידה לא מספקת, עלולה לגרום למצב של דחיית האיבר המושתל.
כמובן, שיש פעולות שונות אותן נהוג לבצע על מנת למנוע מצב של דחיית השתל ובין היתר, שימוש בתרופות שונות אשר אמורות לעכב את פעילותה של המערכת החיסונית הן בזמן ההשתלה עצמה והן לאחריה. חשוב לציין כי לתרופות אלו יש תופעות לוואי אפשריות ודורשות ניטור קפדני.
מכיוון שהשתלת איברים הוא הליך מורכב אשר דורש התאמה קפדנית, השתלות איברים מבוצעים לרוב במרכזי השתלות ייעודיים, אשר ברשותם המומחיות, המתקנים ושירותי התמיכה הדרושים.
אתגר נוסף טמון בעובדה שהשתלת איברים מהווה הליך אשר טומן בחובו סיכונים שונים ובין היתר כאמור: דחיית האיבר, מצב של זיהום, אי ספיקת איברים ותופעות לוואי שונות מהתרופות מדכאות החיסון. כאמור, החדשות הטובות טמונות בפיתוחים ובטכנולוגיות אשר מעלים עם הזמן את סיכויי ההצלחה של ההשתלות.
למעשה, המושתלים חייבים להיכנס לשגרת טיפול ומעקב לאורך כל חייהם, על מנת לפקח על בריאות ותפקוד האיבר המושתל, להתאים את התרופות הנכונות ולאתר בזמן כל סיבוך.
לסיכום, השתלת איברים יכולה להציל חיים - ולמעשה, לרוב היא מתבצעת רק כמוצא האחרון לאחר שכל טיפול אחר עלה בתוהו. אין כל ספק שסבלנות ואופטימיות יכולים לסייע במידה רבה בהצלחת התהליך.