לא להעלים עין: כך נראית התמודדות החטופים לאחר השחרור מהשבי

באופן לא מפתיע השפעת השבי על יכולות קוגניטיביות באזרחים ותיקים הוא נושא שלא נחקר רבות בעולם והמידע עליו מועט. על כן, לרוב מקישים ממצבים דומים, כגון: מאסר של עצורים פוליטיים, שבויי מלחמה, אסירים ושבי של עובדים הומניטריים באזורי קונפליקט. לכל המצבים הללו יש הנחיות על פי אמנת ז'נבה בנוגע לתנאי השבי, אך כאשר מדובר על שבי בידי טרוריסטיים, הרי שהם אינם מקפידים על הנחיות אלו.

המאפיינים של שהייה בשבי העלולים להשפיע על יכולת קוגניטיביות כוללים: חסכים חושיים, קושי להבחין בין יום ולילה וקושי בהערכת זמן, מחסור במזון ושתייה, קושי לשמור על טמפרטורת גוף, היעדר מענה לכאבי גוף, דרישה לווסת התנהגות והבעת צרכים. כל זה לצד מצב דחק רגשי ונפשי ממושך. ממידע שנאסף על אנשים שהיו בשבי בעבר, ידוע שישנן תגובות שונות בין שבויים בשל החוויות השונות שהיו להם בשבי ובשל גילאים שונים. אזרחים ותיקים עלולים להיות פגיעים במיוחד להשפעות השבי ולו רק משום, שכאשר נחטפו, חלקם נלקחו ללא משקפיים או מכשירי שמיעה וללא תרופות למחלות רקע שונות.

שינויים קוגניטיביים: מחשבות טורדניות, הכחשה, זיכרון לקוי, קושי בריכוז, דריכות יתר, בלבול וחשש מהישנות האירוע.

שינויים רגשיים: הלם, ניתוק, חרדה, אשמה, דיכאון, כעס וחוסר אונים.

שינויים חברתיים: התבודדות, הסתגרות, התרחקות ממשפחה וחברים, עצבנות.

חשוב לדעת שיש הבדלים משמעותיים בין אנשים, ואין תסמונת ספציפית לאנשים לאחר שבי. אזרחים ותיקים מחד פגיעים יותר גופנית וקוגניטיבית, ומאידך יש להם פוטנציאל חוסן נפשי רב יותר מצעירים, לאור ניסיון החיים הרב שלהם והסתמכות על אופני התמודדות עם מצבי משבר בעברם.

השינויים המתוארים לעיל בעקבות שהייה בשבי הם צפויים, ולרוב יצטמצמו לאורך זמן. עם זאת, ייתכן שהשינויים הללו לא יחלפו. שינויים גופניים עלולים להשפיע על יכולות קוגניטיביות. בזמן חוויה של טראומה, המוח מגיב באופן המכוון להתמודד עם דחק קיצוני על ידי שחרור הורמוני דחק. במצבים כמו החזקה בשבי, הפעלה ממושכת של תגובת הדחק משפיעה על המבנים ותפקודים במוח, בין היתר על ההיפוקמפוס, שהוא מבנה חשוב בתפקוד הזיכרון.

אם השינויים והירידה בתפקוד נמשכים מספר חודשים לאחר החזרה מהשבי, יש מקום לברר האם השינויים ההתנהגותיים והחברתיים הם סימן לשינוי קוגניטיבי משמעותי. ייתכן שהשבי היווה נקודת "טריגר" לשינוי קוגניטיבי בלתי הפיך, ולמעשה התחלה של דמנציה. לא פעם שינוי קוגניטיבי מופיע בעקבות אירוע דרמטי בחיי האזרח הוותיק; שבר ברגל, התאלמנות, מעבר דירה ועוד.

בהתייחס לכל שינוי יש צורך להשוות בין מה שהיה בעבר לבין מה שקורה כעת. כך שזיהוי בעיה משמעותית נעשית לרוב על ידי בני משפחה וחברים, המזהים הבדל בין היכולות של האדם לאחר השבי (כאמור  הערכה לאחר מספר חודשים מאז חזרתו) לבין יכולותיו קודם לאירוע.

סימנים המעוררים חשד למחלות הדמנציה (תמיד בהשוואה לתפקוד קודם של האדם הספציפי):

§        שינוי באיכות הביצוע או בזמן הנדרש לביצוע משימות מוכרות בבית, בעבודה או בהתנדבות

§        קשיים בשליפת מילים, האטה בחשיבה, קושי בתיקון טעויות

§        קושי לבצע משימה שעושים אחת לתקופה, לדוגמה הכנת מאכלים אופייניים חג מסוים

§        לא משלמים חשבונות, פזרנות ובזבוז כספים, "נפילה בפח" באופן תדיר, תרומות לגורמים מפוקפקים

§        תגובה רגשית מוגזמת או לא אופיינית, עצבנות יתר, חשדנות, התפרצויות זעם

§        הסתגרות וצמצום יציאה מהבית

§        קושי בשימור מידע חדש בזיכרון (פגיעה בזיכרון לטווח קצר)

§        אובדן חפצים, קושי לשמור על סדר (בהשוואה לתפקוד קודם)

בכל מצב של שינוי קוגניטיבי חשוב לפנות לבירור נוירולוגי או גריאטרי, כדי לשלול אם יש בעיה גופנית הגורמת לכך, לדוגמה שינויים בפעילות בלוטת התריס או מחסור בוויטמין 12B. לרוב, כשמדובר במצב גופני המשפיע על יכולת קוגניטיבית, מתן מענה רפואי לבעיה הגופנית ילווה בשיפור ביכולת קוגניטיבית (ואף חזרה למצב קודם). לחלופין, במידה ומזהים מצב של מחלת דמנציה הזיהוי המוקדם מאפשר היערכות מיטבית, כולל שימוש בתרופות רלוונטיות לעיכוב תסמיני המחלה. היערכות זו חשובה במיוחד למשפחה המלווה את האדם.

עמותת עמדא פועלת למען אנשים עם דמנציה ואלצהיימר ומציעה קו חם לפניות של משפחות, תמיכה רגשית וסיוע מקצועי 8889*. ניתן מענה בשפה עברית, רוסית ואנגלית.