מתקפת הטרור של חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיה הביאו לעלייה של מאות אחוזים בפונים לסיוע נפשי, והצפי הוא לעוד רבים נוספים. כעת, מומחים לבריאות הנפש מסבירים כיצד ישפיע המצב על הצרכים העתידיים של התחום, איך ניתן לפתור את בעיית המחסור במטפלים, ולמה בסוף, כמו תמיד, הכל שאלה של כסף. היום שאחרי: כתבה נוספת בסדרה.
על פי נתוני המרכז לחקר בריאות הנפש בכללית, מה־7 באוקטובר חלה עלייה של 52% בהפרעות חרדה, עלייה של 45% בפוסט־טראומה ועלייה של 900% בדיווחים על תגובת דחק חריפה - זאת בהשוואת היקף הפניות לקבלת מענה בבריאות הנפש בחודשים אוקטובר־נובמבר לאורך חמש השנים האחרונות. בנוסף, חלה עלייה משמעותית בצריכת שירותי בריאות הנפש: עלייה של 25% בפניות לטיפול מרפאתי, ועלייה של בין 8% ל־25% בצריכת תרופות שינה ותרופות נוגדות חרדה ודיכאון.
באופן כללי, מסביר לוינסקי, רוב האנשים שפוגשים טראומה מתגברים עליה. "80%־70% מהאנשים שיעברו משהו טראומטי, יתגברו, ואפילו יקרה להם משהו שנקרא צמיחה פוסט־טראומטית", הוא אומר. "אבל אנחנו צריכים לזכור שהאירוע שחווינו ב־7 באוקטובר והמלחמה הם אירוע רוחבי במדינת ישראל. הטראומה לא הייתה רק בעוטף עזה ואצל חיילים. הטראומה הפעם היא לאומית, תחושת הביטחון נפגעה, ועוד. לכן בגלל המאסה הגדולה של האנשים, תהיה גם כמות גדולה יותר של אנשים שיפנו לסיוע. זו מתמטיקה פשוטה. כאמור, לא כל מי שחווה חוויה טראומטית מפתח פוסט־טראומה. אבל יש כאלה שמפתחים דיכאון, חרדות, התמכרות לחומרים שונים, וגם יזדקקו לסיוע".
במצב הנוכחי, מציין לוינסקי, היצע המטפלים הוא בעייתי, "כי הוא היה בעייתי עוד טרם המלחמה. יש מחסור בישראל באנשי טיפול, ובטח מנוסים, מכל מיני סיבות היסטוריות. לא משקיעים בארץ בבריאות הנפש כמו במדינות ה־OECD, מספר הפסיכיאטרים כאן נמוך משמעותית. גם מספר הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים נמוך מדי. אפשר היה לראות זאת באורכי התורים בשירות הציבורי וגם בפרטי עוד לפני המלחמה. יש בעיה אסטרטגית של מחסור במשאבים ובכוח אדם מקצועי".
המטרה בימים אלה, מדגיש לוינסקי, היא להוסיף כוח אדם למערכת: "כאמור, כבר גייסנו מחזור ראשון של קורס 'מאמן חוסן'. כמו כן, החלטנו בכללית גם להוסיף תקני פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. בנוסף, במטרה לנתב מטופלים בתוך המערכת בצורה יותר נכונה, ייפתח בימים הקרובים מוקד טלפוני שיענו בו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. אם תהיה פנייה שאפשר יהיה לעזור לה במקום, הם יעזרו; ואם צריך, יפנו להמשך טיפול. חידוש נוסף הוא מערכת שאלונים דיגיטליים שיישלחו לאוכלוסיות יעד באמצעות מסרונים, ומתמקדים בנושאים הנוגעים לתחומי הטראומה, החרדה והדיכאון. מטרת המערכת היא לזהות תסמינים ומצוקות נפשיות לצורך מתן מענה מותאם ומדויק. ככל שנעזור לאנשים יותר מוקדם, כך היכולת שלהם לצאת מהשבר תהיה יותר טובה".
בכל הנוגע לטווח הארוך, אומר בודנהיימר, "חלק מהאנשים יצטרכו פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בעקבות מה שחוו, אבל לא כולם. נצטרך קהילות חזקות ורפואה ראשונית חזקה שיודעת לתת לנו את התמיכה הנדרשת. התוכנית הלאומית לחוסן ובריאות נפשית שמשרד הבריאות מוביל בשיתוף משרדי החינוך, הרווחה והפנים, נשענת על כמה צירים, כשהציר הגדול והמשמעותי צריך להיות הטיפול הקהילתי. התפיסה צריכה להיות שלא כל תושבי ישראל יצטרכו לראות פסיכיאטר. גם אנשים שנחשפו לטראומה ברמות הכי קשות, אנחנו יודעים שרובם יצאו מזה בזכות כוחות הנפש של עצמם. אבל כדי לאפשר זאת, אנחנו צריכים קהילות חזקות ומנגנונים קהילתיים שיאפשרו לנו לחזק את ארגז הכלים האישי שיש לכל אחד מאיתנו".
בנוסף לכך, מבחינת ייעוץ ברמה הראשונית, אומר בודנהיימר, "אנחנו רוצים שכמו שרופא משפחה יודע לענות מתי צריך ללכת לאורתופד אם נפלת על היד, אז הוא ידע גם לתת מענה ראשוני בתחום בריאות הנפש ולומר אם אני צריך פסיכיאטר או לא. בשבוע הבא למשל אנחנו מסיימים קורס לרופאי ילדים במטרה לתת להם כלים לייעוץ ברמה ראשונית. אבל אלה לא אמורים להיות רק רופאים. אנחנו רוצים שגם דיאטניות ואחיות ידעו לעשות זאת, כי מיני תלונות מגיעות גם אליהן. אנחנו רוצים שכל הצוותים שיש לנו בעולם הרפואה הראשונית יבינו משהו בטראומה וידעו לכוון אנשים גם מבחינת טיפים טיפוליים וגם בסופו של דבר ידעו את מי מבין הפונים צריך להכווין לשלב הבא של טיפול. לצורך כך אנחנו והקופות מנסים לייצר מעגלים רחבים של הכשרות".
עכשיו, מציינת שפרוט, "יש כמובן ירידה מבחינת כמות השיחות לקווי הסיוע, זה לא כמו בימים הראשונים, אבל זה עדיין במאות אחוזים יותר מהתקופה אשתקד. כעת למשל יש עלייה של אנשים שהם נפגעי טראומה כתוצאה מכך שאיבדו מקום עבודה. האירוע הזה שחווינו לא דומה לשום אירועי שכול שהמדינה ידעה בעבר. רבים ממי שחוו טראומה כן מצליחים להתחזק עם הזמן ולחזור לחיים, אבל עדיין נקבל בהמשך פניות של מתמודדים עם פוסט־טראומה באחוזים הרבה יותר גבוהים מבכל אירועי טרור ולחימה שידענו בעבר. כמו כן, הפניות שקיבלנו עד כה, רובן עדיין לא פניות של חיילי מילואים, שרק עכשיו מתחילים לצאת. אנו צופים עלייה גדולה בפניות של אנשי מילואים וחיילים. לכן גם מבחינת משאבים וכסף אנו מתכננים לפחות לשלוש־ארבע שנים, כדי לייצר תהליכים ארוכי טווח".
התרעות פיקוד העורף