סקר שנערך בקרב הציבור היהודי הבוגר בארץ כחודש אחרי פרוץ המלחמה, המם את עובדי המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA) – אחד מכל חמישה בני אדם, על פי הסקר, מתמודד כרגע עם חשיפה מוגברת לחומרים ממכרים. לא רק העלייה החדה במספר המתמודדים הראתה על שינוי במצב החברה הישראלית כרגע (בנתונים שלפני המלחמה מדובר על חשיפה של אחד מכל שבעה בגירים), אלא גם החומרים שאליהם נחשפת האוכלוסייה.
"אנחנו רואים אנשים שעוברים מהרגל של ג'וינט בערב לעישון כבר אחרי הצהריים, וכאלה שהיו שותים כוס יין מדי פעם ועכשיו מוצאים את עצמם מרוקנים חצי בקבוק וויסקי", היא מספרת. "השימוש הזה, שנתפס כדרך להקל על המצוקה, הוא בעצם מכשול בפני ההקלה האמיתית. כוחות הנפש של בני האדם מתאימים לעיבוד טראומה ויודעים לעשות את זה באופן טבעי, ואילו החומרים מפריעים להתפתחות הטבעית הזאת ומונעים את העיבוד וההתמודדות – שהם בסופו של דבר מה שהאדם צריך".
השיחה עם רוקח מובאת כאן במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, סדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שמספרים על המדע שמאחורי התופעות. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות ומצבי שימוש יתר באמצעים שונים.
"הרבה פעמים ההתמודדות מתחילה בעצם עוד לפני הגילוי", מתארת רוקח. "כבר בתחושה שמשהו קורה, שמישהו מסתיר, שיש סוד. כבר הדבר הזה פוגע במרקם המשפחתי, וזה כמובן מחריף אחרי הגילוי, שדורש בחלק מהמקרים עצירה מסוימת של החיים כדי לאפשר פניות נפשית או כלכלית למשבר.
"כמטפלים אנחנו ממליצים למשפחות קודם כל – לא להיות עם זה לבד. הסתגרות, בושה והסתרה הם אלמנטים שמקשים על כולם. לכל הסתרה יש מחיר כבד, וגם כשחושבים שמגנים ככה על הילדים, בפועל מה שקורה הוא שהילדים חשים שיש סוד, ולוקחים על עצמם אחריות או אשמה. הדבר הנכון הוא לחשוף באופן מותאם, לקחת אחריות ולהגיד שאנחנו מנהלים את הסיטואציה. שהמשפחה מתמודדת אבל זה יעבור.
"בסופו של דבר אחרי שמוציאים את החומר הממכר מהתמונה, צריך לטפל ביחסים, וזה השלב הכי מאתגר. זה השלב שבו צפים הכאב והפצעים של כולם, והתהליך של החזרת אמון ואינטימיות הוא כמו רקמה עדינה שנקרעה וצריך לחבר מחדש".
התרעות פיקוד העורף