ד"ר עידית לחובר–רוט
"המרפאה מופעלת בעקבות המלחמה ונותנת מענה לאוכלוסיות המפונים מהצפון ומהדרום במרכזים באילת ובים המלח. הרעיון היה של ד"ר שירה בן אור, מומחית לאלרגיה ואימונולוגיה מאיכילוב, עקב העובדה ששירותי הרפואה בתחום האלרגיה במקומות האלה מאוד דלים. יצרנו קשר עם קופות חולים כללית ומכבי. מכבי נתנו חסות למרפאה בים המלח, כללית באילת. רופאי האיגוד מגיעים לשם במועדים מסוימים, וראינו כבר קרוב ל־50 מטופלים. אחד הדברים למשל שאנחנו רואים יותר ויותר הוא תפרחת עורית (אורטיקריה) שמופיעה במצבי לחץ. היו לא מעט מטופלים שהגיעו עם זה למרפאה. אנחנו מגיעים למתחמי המפונים ונותנים להם מענה במקום שיחכו חודשים לתור או ינדדו לכל מיני מקומות כדי לקבל טיפול. אני מסתכלת איפה אני יכולה לעזור לאנשים הללו. כל אחד תורם מהידע שלו, מהניסיון המקצועי שלו. זו התרומה שאני יכולה לתת".
ד"ר אבי פנסקי
"עד ינואר עוד עשיתי מילואים, יעצתי ליחידות מובחרות ולוחמות, אבל מפאת גילי שוחררתי. ואז פתאום כולם יוצאים ואני נשאר מאחור. היה לי תסכול די גדול. מההיכרות שלי עם מה שקורה ביחידות צבאיות במקרים שבהם מגייסים מאסה כל כך גדולה של מילואימניקים במכה אחת, היה לי ברור שהצורך באורתופדיה יהיה מאוד גדול. זאת בעיקר מפני שלוקחים אנשים שלא נמצאים בכשירות גבוהה בשוטף, כאלה שבשגרה לא עושים פעילות גופנית שמתאימה ללחימה. צריך תוך זמן קצר להכשיר אותם, אם זה ריצות, קפיצות, זינוקים, ויש המון פציעות אורתופדיות.
"אני גם יודע שבשלב הראשון אין הרבה אורתופדים זמינים ביחידות, וגם מודע לכך שציוד אורתופדי כמו מגיני ברכיים, מגיני קרסול ועוד, לא תמיד נמצא במלאי. התרמתי דרך חנויות ומפעלים ציוד אורתופדי ברמה גבוהה, העמסתי על האוטו שלי, והתחלתי לנסוע לשטחי כינוס ולכל מיני מקומות בארץ שבהם נמצאים חיילים. העברתי לרופאים ולחובשים ביחידות את הטלפון שלי, והם יוצרים איתי קשר בהתאם לצורך. לפעמים גם חיילים שיוצאים הביתה, מגיעים לקליניקה שלי.
"הקריאה הראשונה שלי הייתה בנוגע לחייל עם נקע בקרסול. בנסיעות הראשונות נסעתי לבד, ואז כבר צירפתי אליי פיזיותרפיסט מתנדב, כי הבנתי את הצרכים. בשטח אנחנו פורשים מזרן, מיטת טיפולים, ועובדים בשיתוף פעולה. אני מאבחן, הוא מטפל. בנוסף לכך, התרמתי מחברות תרופות כל מיני משחות להפגת כאב שאפשר להשתמש בהן מיידית".
"הסמג"ד יצא מעזה, ישבנו במרכז מסחרי, עשיתי לו בדיקה, התאמתי לו את המגן, ציידתי אותו בתרופות. אמרתי לו, 'קח יום או יומיים, תפגוש משפחה'. הוא לא הסכים, אמר שמיד הוא חוזר לחיילים שלו בעזה. הרוח של הלוחמים, המסירות, החברות ביניהם מאוד מרגשות אותי. כשאני חוזר הביתה אחרי הנסיעות האלה אני מפורק, חוזר מותש גופנית, אבל עם המון סיפוק מכך שעשיתי משהו חשוב, שגם אני תורם למאמץ המלחמתי".
ד"ר ליאור קצף
ד"ר סיון גושן
המרפאה הניידת הוקמה על ידי א.ר.ם, המרכז הרב־תחומי לרפואת אף־אוזן־גרון, והצוות מעניק בהתנדבות סיוע רפואי לחיילים הזקוקים לו. "כשפרצה המלחמה, היה לי רצון עז להתנדב בתחום שאני הכי טובה בו, והחלטתי להצטרף לפרויקט הזה", היא מספרת. "הספקתי להיות בצפון בכמה בסיסים, הייתי באשקלון במקום שאליו מגיעים מילואימניקים כשהם יוצאים מעזה. בשבוע שעבר למשל פגשתי חבר'ה שהשתחררו אחרי חודשיים וחצי בעזה. הגענו לשטח שבו הם שהו, פרשנו את הציוד שלנו, וחשבנו שיהיו אי אלו חיילים שיפנו אלינו. בסוף הגיעו 123 חיילים, עבדנו כמו משוגעים, כאשר עיקר התלונות היו על ירידת שמיעה וצפצופים באוזניים כתוצאה מפיצוצים".
ד"ר ליאת ברזילי–יוסף
"היא פרסמה זאת בקרב המפונים ומסתבר שהיו המון בקשות. כשהגעתי, כבר התחלתי לטפל בתחום שלי. אחרי שהתנדבתי בכל מיני קטיפים והיה מאוד נחמד, הרגשתי שכשאני יושבת במרפאה ועושה את מה שאני יודעת לעשות, אז ההתנדבות שלי ממוקדת נכון. הרבה מהפונים יצאו מאיזון לא רק בגלל הלחץ שהם נמצאים בו, אלא כי כל אורחות החיים השתבשו. בטיפול בסוכרת חשוב מאוד להיצמד להרגלי חיים, אם זה מבחינת אוכל, פעילות גופנית, שינה, ואילו במצב הנוכחי הכל השתבש. המצב מאוד מורכב להם, כל אחד חווה איזשהו אובדן, אין מישהו שזה לא נגע לו. אבל אם בהתחלה הם דיברו איתי על האובדן ומה שהם חוו, היום השיח הוא כבר על ההתמודדות היומיומית, איך חוזרים לשגרת חיים".
התרעות פיקוד העורף