את עולם הדיאטות פגשתי לראשונה בשנות ההתבגרות שלי. במעבר מילדה לנערה רוקדת בלהקת מחול. יום אחד, בזמן ההפסקה ניגשה אליי המדריכה ונזפה בי על כך שאכלתי ביסלי, בטענה שאלו השטויות שאני אוכלת ובגללם התלבושת לא יושבת עליי כמו שצריך והביצועים שלי נחלשים. חזרתי הביתה מבוישת ויום למחרת כבר שמתי את דמי הכיס שלי על מנוי לחדר כושר. במקביל גופי הכיר מגוון מאוד עשיר של דיאטות קיצון ושיטות הרזיה - חלקן אף מסכנות חיים וזה ליווה אותי שנים.
בשנות העשרים לחיי עברתי פציעת ספורט שגרמה לי לעצור פעילות, העצירה נמשכה שלוש שנים במהלכן עליתי משמעותית במשקל. לאחר שיקום קל חזרתי להתאמן, אכלתי לפי תפריט ורזיתי כ-15 ק"ג עודפים. התהליך שלי סיקרן אנשים רבים וגרם לי לעשות את השינוי הגדול של חיי ויצאתי ללימודי פילאטיס. בתזונה התחלתי לעסוק לאחר לידת בני הבכור - שם חוויתי את נושא המשקל פעם נוספת, אז כבר הבנתי כמה שהנושא הזה בוער בי מבפנים ושאני רוצה להיות שליחה בעולם ולסייע לנשים לעבור את זה בקלות שאני לא חוויתי.
למה אני מספרת לכם את זה? השבעה באוקטובר הותיר את כולנו אחוזי טראומה, על כל אחד הוא השפיע בצורה אחרת. תושבי עוטף עזה שהיו במרחק נגיעה מסיפורי הזוועות, תושבי הצפון שנאלצו להיפרד מביתם לתקופה לא מבוטלת, אלו הגרים במרכז הארץ ולא באמת נושמים מחשש שעוד רגע זה יגיע גם אליהם, אלו ששולחות את ילדיהן לקרב ומעבירות לילות וימים ללא שינה ודאגה, אלו שאיבדו את יקיריהם ואלו שמחכות לנס שיחזיר את בני משפחתם מהשבי. במילים אחרות, חרדה קיומית והמון אבל המון סטרס גם מבלי שנשים לב.
ישנם שני סוגים שונים של סטרס - פנימי וחיצוני. החיצוני בהשפעת הסביבה או אירוע מאיים והפנימי בעקבות מחשבות טורדניות וכו'. במצב הנוכחי בימים אלו, כאשר בחוץ מתקיימת מלחמה עם גוף אכזר מאוד שמתעקש להשמיד אותנו, התוצאות משפיעות מאוד על אופן החיים והשגרה שלנו, בתוספת חוסר וודאות בהקשר הכלכלי, חברתי ובטחוני. מערכת העצבים מתחילה להזרים את הסטרס ולרוב נבחין בנשירה, ציפורניים חלשות, שיניים חלשות, שינויים בלחץ הדם, התפרצות פטריות או דלקות שונות, מערכת חיסונית חלשה וגם אכילה לא מבוקרת וחסרת שליטה.
באזור הפנים מצויים לא מעט עצבים כאשר פעולת הלעיסה מפעילה אותם. חריקת השיניים מווסתת את מערכת העצבים לכן בהרבה מן מצבי הסטרס, היא תזדקק לוויסות והמוח האנושי ידע להנגיש לנו אותו דרך האוכל. בנוסף, אם נחזור אחורה בשנים נוכל להיזכר בהיותנו קטנים: "תירגע, תקבל ממתק" - מוכר לכם? כלומר, מתוך הרגל תת מודעתי אנחנו מפתחים פרשנות רגשית כלפי מזון כבר בהיותנו פעוטות.
כאשר מגיעה אליי לקוחה ומספרת לי שהיא "אוכלת רגשית" אני מעבירה אותה מסע בזמן ויוצאת להבין איך ההתנהלות שלה עם האוכל היתה כאשר הייתה ילדה. אכילה רגשית זו פעולה רגעית שהנפש דוחפת אותנו לבצע כאשר אנחנו חווים משהו מסוים, האוכל שם כנחמה, לרוב זה קורה מגורם רגשי כאשר אנחנו במשבר, פגועים, עצובים, לאחר ויכוח כלשהו וסיטואציות דומות. רצון האכילה לא יתפתח ממקום של רעב.
אם אכן מדובר באכילה רגשית, גם ביס קטן משוקולד לא ימלא ויספק את הדחף הרגשי ולכן לרוב מומלץ להימנע ולנסות לבחור בפעולה מסוימת שתהווה תחליף באמצעותו ניתן יהיה לפרוק ולהתרוקן במקום לטעון ולהתמלא.
התרעות פיקוד העורף