תאריך התפוגה של המוצר רחוק יחסית ולכן יש סיכוי גבוה יותר שקהל היעד ירכוש אותו לפני שיתקלקל, וכן – יש מעט מאוד החזרות של מוצרים מקולקלים. במילים אחרות, הסיבה העיקרית להוספת חומרים אלו למזוננו, היא הגדלת הרווחים של חברות ייצור המזון.
תפקיד חומרי השימור הוא למנוע התפתחות של חיידקים, פטריות או עובש ולפיכך רובם מבוססים על כימיקלים שמפריעים להתרבות החיידקים. החוק מחייב לציין אילו חומרים מכיל המוצר שאנו קונים. לפיכך, כתוב על האריזה את שמו של החומר שהוסף כחומר משמר, ולפעמים רק את מספרו הקטלוגי בלבד.
אמנם, החומרים המשמרים מצויים במזון בכמות קטנה מאוד אבל, אין להתעלם מן ההשפעה של חומרים אלו על בריאותנו, למרות הכמות המזערית. גם תרופות משפיעות בכמות מאוד קטנה - אלפית הגרם של חומר מסוים יכולה לתקן לחץ דם או להחליף את פעילות בלוטת התריס למשל.
חשוב לציין, שתופעות הלוואי של חומר זה או אחר מתבטאות בעיקר שכצורכים כמויות גדולות ממנו, אבל, מה קורה כאשר אוכלים עוד מזון ועוד מזון שמכיל חומרים משמרים? ייתכן מאוד שבסופו של היום מגיעים לכמות משמעותית.
כמעט לכל מזון יש תחליף ללא חומר משמר. כל מה שצריך לעשות זה לעמוד כמה שניות ולקרוא על רשימת הרכיבים, לפיהם נדע מה מכיל המוצר.
התרעות פיקוד העורף