מבין המשיבים, כמעט 60% השיבו כי הם שוקלים או מתלבטים לגבי עזיבת מקום עבודתם במגזר הציבורי – 27% השיבו כי הם שוקלים לעזוב, ו-31% השיבו כי הם מתלבטים בשאלה זו. אחוז גבוה במיוחד של 'שוקלים עזיבה' דווח בקרב מתמחים בפסיכיאטריה של ילדים ונוער (63.6%); בקרב פסיכולוגים (41.7%); וכן מתמחים בפסיכיאטריה של מבוגרים (33.3%).
בקרב המשיבים שענו כי הם שוקלים לעזוב את עבודתם במגזר הציבורי הסיבה העיקרית בקרב פסיכיאטרים מבוגרים ופסיכיאטרים ילדים היא חוסר שביעות רצון מגובה השכר; למעלה מ- 80% מהפסיכיאטרים למבוגרים ו- 57% מהפסיכיאטרים לילדים שוקלים לעזוב את משרתם בשל פערי השכר בין המגזר הציבורי לפרטי. סיבות מובילות נוספות: איזון עבודה ופנאי, עומס העבודה, היקף העבודה האדמיניסטרטיבית הנלווית לעבודה הטיפולית, והרצון לעבוד גם מהבית. גם בסקטורים נוספים – סיעוד, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית השכר הוא הסיבה העיקרית להחלטה לעזוב את המערכת הציבורית.
הסיבות העיקריות לרצון להישאר במערכת הציבורית היו תחושת שליחות (58% מהמשיבים), סיפוק בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות (58%), יציבות תעסוקתית וזכויות (48%). מניתוח הנתונים עולה שתחושת השליחות היוותה שיקול מרכזי בקרב כלל המשיבים, גם אלו ששוקלים עזיבה. המשקל היחסי של סוגיית היציבות התעסוקתית ושל הסיפוק בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות היה נמוך בקרב מי שכבר שוקלים לעזוב את המרחב הציבורי לעומת אלו שלא שוקלים זאת או עדיין.
מניתוח התשובות של המשתתפים עולה תמונה מדאיגה ביותר בנוגע לעבודתם של המטפלים בשירות הציבורי: בהתייחס לעומס ותנאי העבודה הקשים המשיבים מציינים: מדובר ב"עבודה שוחקת, לא מתגמלת, מתסכלת, ובניצול העובדים במערכת שיעבדו כמה שיותר שעות כדי לחסוך בעובדים נוספים"; עומס רב ובלתי נסבל שלא מאפשר אוויר לנשימה עד כדי צמצום שעות הצוותיות"; "תחושה שאנחנו כל הזמן ב'כיבוי שריפות' במקום לעשות עבודת עומק משמעותית".
בהתייחס לשכר נמוך ולא מתגמל המשיבים מציינים: "השכר המאוד נמוך מחייב שילוב בין מספר מקומות עבודה וגורם לשחיקה"; אי אפשר להתקיים מהשכר".
בהתייחס לתנאים הפיזיים הירודים המשיבים מציינים: "סביבת עבודה פיזית שפעמים רבות אינה מכבדת את המטופלים ואת אנשי הצוות". בהתייחס לחוסר הערכה וזלזול מצד הנהלות והמערכת המשיבים מציינים: "אנחנו בתחתית סדר העדיפויות בכלל וברפואה בפרט", "הגראז' האחורי של מערכת הבריאות", "הנהלות קופות החולים מתקשות להבין את הצורך להשקיע בהכשרה מקצועית ושכר מטפלים".
בהתייחס לחוסר סיפוק מקצועי ויכולת לתת טיפול איכותי המשיבים מציינים: "הייתי רוצה שהציפיות ממני יהיו לעבודה מקצועית מעמיקה, ולא ריבוי מגעים בלי קשר לצורכי המטופל"; "מאוד אוהבת את העבודה אבל מרגישה שלא יכולה לתת למטופלים את מלוא תשומת הלב ומענה מלא לצרכים שלהם בגלל מחסור בצוות"; "התסכול המתמשך בשל הפער בין הצרכים של הציבור והאפשרות לתת להם מענה מתאים הוא שוחק מאוד"; "התחושה שאף על פי שאתה מתאמץ מאד - אינך מצליח לתת מענה ראוי מספיק".
הסקר בחן גם את האפקטיביות של הטיפול מרחוק בבריאות הנפש. מהממצאים עולה שכ- 56% מהמשתתפים הצהירו כי קיבלו טיפול נפשי מרחוק, ו-40% סבורים ששימוש בטכנולוגיה לקבלת טיפול מרחוק עשוי להיות אפקטיבי במידה רבה עד רבה מאוד. מנגד 35% סבורים ששימוש בשיטה זו אינה אפקטיבית (במידה נמוכה או לא יעילה כלל).
התרעות פיקוד העורף