כדי לאבחן דיכאון אין צורך שיתקיימו כל התסמינים, אך עליהם להימשך כשבועיים לפחות. כמו ברוב האבחנות הפסיכיאטריות, האבחון מתייחס גם להשפעת התסמינים על המטופל וגרימתם למצוקה או להפרעה בתפקוד המשפחתי, הזוגי, האישי, התעסוקתי והאקדמי. תרופות נוגדות דיכאון כשמן הן - מיועדות לטיפול בדיכאון, אך גם במגוון מחלות והפרעות נפשיות אחרות, כמו חרדה והפרעה טורדנית־כפייתית. תרופות אלה יש ליטול כשקיים דיכאון מאג'ורי וניכרים מצוקה או הפרעה בתפקוד.
SSRI ו־SNRI הן שתי קבוצות של תרופות נוגדות דיכאון, שנבדלות זו מזו במנגנון הפעולה שלהן. קיימות כמה קבוצות של תרופות נוגדות דיכאון, והמשותף לכולן הוא השפעתן על המעבירים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) - חומרים שבאמצעותם מעבירים העצבים במוח מידע, כלומר: הדרך שבה תאי עצב "מדברים" זה עם זה.
על פי הידע שמצוי ברשותנו היום, שני מעבירים עצביים עיקריים הקשורים בדיכאון הם סרוטונין ונוראדרנלין (נוראפינפרין). בדיכאון, רמתם של שני המעבירים העצביים האלה נמוכה, והתרופות מעלות את רמתם. התרופות ממשפחת ה־SSRI כמו פרוזאק, סרוקסט, פבוקסיל, ציפרמיל, לוסטרל וציפרלקס, מעלות את רמת הסרוטונין. התרופות ממשפחת ה־SNRI כמו אפקסור, איקסל וסימבלטה מעלות הן את רמת הסרוטונין והן את רמת הנוראדרנלין. אין הבדל ביעילות התרופות האלה, אך הן נבדלות בתופעות הלוואי שלהן.
אחד השיקולים העיקריים בבחירת תרופה מתאימה הוא פרופיל תופעות הלוואי שלה, כשהרופאים מנסים להשתמש בתופעות הלוואי לטובתו של החולה. כך למשל לאדם שסובל מדיכאון ומהפרעת שינה קשה, תינתן תרופה נוגדת דיכאון שאחת מתופעות הלוואי שלה היא עייפות והרדמה.
כדי להעלות את סיכויי ההצלחה חשוב לקחת את מלוא המינון שניתן על ידי הרופא, להתמיד בנטילת הטיפול מדי יום ולדעת כי מלוא ההשפעה של הטיפול תורגש רק בחלוף שישה עד שמונה שבועות מיום תחילתו. בקיצור, נדרשת הרבה סבלנות.
קיימת ציפייה שתהיה החלמה הדרגתית מהאבל, והאדם יוכל לחזור לתפקד וליהנות יחסית מפעילויות שונות. התהליך הזה, כמובן, אמור להיות הדרגתי. אם אחרי כמה חודשים את לא מצליחה להתאושש, יש צורך בטיפול, לאו דווקא תרופתי. פני לפסיכיאטר לביצוע אבחון, שאחריו תדונו באפשרויות הטיפול השונות: פסיכותרפיה, טיפול תרופתי, קבוצת תמיכה. כמו כן אפשר לשלב דרכי טיפול שונות.
התרעות פיקוד העורף