מדוזות מסוג "חוטית נודדת" השכיחות בישראל, הגיעו לאזורנו ממזרח אפריקה דרך תעלת סואץ בסוף שנות השבעים, ואותרו על ידי פרופ' בלה גליל מהמכון לחקר הימים ועמיתיה. ברבות השנים הפכה פרופ' גליל ל"אורים ותומים" בכל הקשור למדוזה הזו שהתפשטה באזורנו בשל דיג יתר שצד בעלי חיים טורפים בהם צבי ים וכרישים, ובמקומם מתפנה המקום למינים אחרים כמו מדוזות שאין להם מתחרים טבעיים.
המדוזה בעלת יכולת התרבות מהירה והסתגלות יוצאת דופן גם בעתות של מחסור במזון, והן מתרבות במהירות למורת רוחם של המתרחצים. בעבר הומלץ לטפל בצריבה ממדוזה באמצעות חומץ, אבל לפני לפני כשמונה שנים שינה משרד הבריאות את פרוטוקול הטיפול, לאחר שהוכח שהטיפול בחומץ אינו יכול להתמודד מול ארס המדוזה ואף עלול להחמיר את הכוויה.
ההערכה כי החומץ יעיל נגד ארס המדוזה התאימה אז למין מדוזה בשם "הקופסה", שכבר שנים אינה פוקדת את ישראל. עם החוטית הנודדת המצב שונה: חומץ או שתן אינם מנטרלים את הארס שלה. והתברר כי המחטים הרבות שלה משתחררות מזרועותיה גם בנוכחות חומץ. בתוך כך רמת החומציות הגבוהה של החומץ עלולה להחמיר את הכוויה הנוצרת מעקיצת המדוזה ולהחריף את התגובה האלרגית.
אם נוצרה כוויה על העור, הטיפול בה יתבצע כמו בכל כוויה: כווייה מדרגה א' המתבטאת באודם כאב או גרד דורשת מריחת תכשיר דוגמת פלאמינל או סילברול להרגעה קירור וחיטוי האזור, כוויות חמורות יותר דורשות פינוי לבית חולים. בכל מקרה של תגובה אלרגית קשה הכוללת קוצר נשימה, נפיחות בשפתיים או בלשון או הקאות מרובות – יש להתפנות בדחיפות לחדר המיון.
התרעות פיקוד העורף